|
|
עמוד:13
אימא הייתה תופרת מעולה , ותפרה רבים מבגדיה , ובגדי ההיריון שלי היו מעשי ידיה . היא תפרה גם את הווילונות ועסקה בריפוד הרהיטים בביתנו , הייתה בשלנית מעולה , ומאכליה ודברי המאפה שהכינה , היו לשם דבר . היא הייתה אימא משקיענית ומקורית . מיום שנולדנו עד שמלאו לעוזי 12 שנים , הקדישה לנו יומנים אישיים , בהם תיארה אירועים , ' דברי חוכמה ' שלנו , מחלות שחלינו ועוד . יומנים אלו שמורים עדיין עמי . היא אהבה להפתיע אותנו במחוות ולא רק בימי הולדת ובחגים אלא סתם כך , כדי לשמח אותנו . היא כתבה לנו שירי ילדים . אחד מהם , שהיה אהוב עלי במיוחד , הוא שיר האצבעות , אותו אני מדקלמת היום לנכדיי . היה לה כישרון להקשיב ולהשתתף ברגשות הזולת . דיבורה היה שקט , ולא זכור לי שאי פעם הרימה קול . הליכתה הייתה זקופה ואצילית ונוכחותה הייתה בולטת . עד היום אומרים לי אנשים שהכירוה , כי דמותה חקוקה עדיין לנגד עיניהם וכי הם שומעים עדיין כביכול את קולה ... בערבי שבת ובחגים הבית לבש חג , ואימא השקיעה רבות כדי ליצור אווירה מתאימה . הייתה לה רגישות רבה ואהבה ליופי ולאסתטיקה . היא נהגה לומר שהדברים הקטנים הם שגורמים לה הנאה ושמחה . ואכן , בכל פינה בבית הורגשו חריצותה ומגע ידה . כשם שהייתה אימא מיוחדת , היא הייתה סבתא חמה ואוהבת , השקיעה רבות בילדיי ארז ודורון , והרבתה לשוחח עמם . לצערי בתי הקטנה איילת הייתה בגיל שש כשאימא נפטרה והיא לא זוכרת הרבה . ילדיו של עוזי - אמיר , אלי ותמי , למרות שגדלו בחו " ל זוכרים היטב את סבתא וסבא מביקוריהם בחופשות הקיץ בארץ . ארז , בני הבכור , מרבה עד היום לצטט את מה שסבתא הייתה אומרת על דבר זה או אחר . אימא הייתה בעלת מודעות חברתית רבה . היא כאבה מעשי עוולה והשתתפה בסבלו של הזולת . תכונה זו הביאה אותה לעשות מעשי חסד רבים במישור הצי-בורי ובתחום הפרטי . בשנות ה ם , 5 בזמן העלייה הגדולה , באחד מהחורפים הקשים שפקדו את המעברות בירושלים , " אימצה " אימא ילדה ממעברת תלפיות . הייתה זו ילדה תימניה בת גילי בשם שולמית שרעבי . אימא הסבירה לי ששולמית באה ממשפחת רב חשובה , שאחד מאבותיה היה המקובל הידוע הרב שלום שרעבי , מייסד ישיבת בית אל ( אימא טרחה לומר לי זאת ליד שולמית , כדי להעלות את כבודה ) . באותו חורף קשה , הילדה שוכנה בחדרי , הלכה עמי לבית הספר , ואימא תפרה לי ולה תלבושת אחידה ו חצאית קפלים סקוטית , חולצת פיקה לבנה וסוודר אדום , וכן נעלים שחורות וגרבים לבנים . היו לי צמות וגם לשולה היו צמות , וב " לבוש האחיד " נראינו כאחיות . עתה , לאחר שנים רבות , אני מודה כי היה קשה לי בזמנו לקבל אימוץ זה , אך לא העזתי לומר זאת אפילו ברמז , שכן היה זה צו השעה ! אימא התנדבה ללמד עברית עולים חדשים במעברות , כפי שעשו רבים . אך
|
|