|
|
עמוד:13
האהבה היא מרכז העלילה , והסוף הטוב , המתבטא באיחוד הטרוסקסואלי , הוא חלק בלתי נפרד ממנה . חלוקה בסיסית זו נוטה להדגיש את ממד הכוח , הקיים בז'אנרים בעלי אוריינטציה גברית מובהקת , שבהם הפרוטגוניסט נוקט אמצעים אלימים כדי להכריע את האנטגוניסט . לעומת זאת , בז'אנרים בעלי אוריינטציה נשית , סוגיית הכוח מוצנעת ואף מוכחשת . ואולם , תהליך האיחוד , המתרחש במסגרת הז'אנרים האלה ובפרט בקומדיה הרומנטית , רווי במאבקי כוח בין המינים , והשם שניתן למחזור הקומדיות הרומנטיות שהופקו בשנות ה 50 וה - 60 קומדיית הסקס - הוא אחד הביטויים המובהקים לכך . ההתפתחות ההיסטורית של הקומדיה הרומנטית תיבחן אפוא לאור היררכיית הכוח בין המינים . מטרתנו היא לחשוף את התנאים המאפשרים את מימושו של האיחוד ההטרוסקסואלי ואת אופן השתנותם מתקופה לתקופה . לפיכך , מימושו של האיחוד ההטרוסקסואלי מתאפשר לרוב בשל יכולתם של בני הזוג להגדיר , להסדיר ולמסד את דינמיקת הכוח הפנימית ביניהם . סוגיית יחסי הכוח בין המינים רלוונטית במיוחד בהקשר של הקומדיה הרומנטית , משום שאחד המאפיינים המרכזיים של הז'אנר הוא קיומו של אנטגוניזם גלוי ומפורש ביניהם . העימות בין גיבורי הסרט נובע לא רק מתכונות אופי שונות או מהבדלים חברתיים כלכליים , אלא בעיקר מעצם ההבדלים בזהותם המגדרית . במילים אחרות , הקומדיה הרומנטית , יותר מכל ז'אנר הוליוודי אחר , עוסקת בעיקר בבעייתיות של מעשה האיחוד עצמו . במקרים מסוימים בעייתיות זו אף נותרת תלויה ועומדת גם לאחר שהאנטגוניזם בין הגבר לאישה התפוגג לכאורה , והוסדרו התנאים המאפשרים את מימושו של האיחוד . עיקר העיסוק המחקרי והתיאורטי בקומדיה הרומנטית החל בתחילת שנות ה , 90 מאוחר יחסית לז'אנרים קאנוניים כמו המערבון וסרטי הגנגסטרים . זו אחת הסיבות העיקריות לכך שהז'אנר נידון לרוב בהקשר של תיאוריות ניאו מרקסיסטיות ופמיניסטיות , ולא בהקשר של תיאוריות סמיולוגיות וסטרוקטורליות , ששימשו פרדיגמת מחקר מרכזית בניתוח סרטי ז'אנר במהלך שנות ה . 70 בעוד הפרדיגמה הסטרוקטורלית עסקה בחשיפת מבני השטח והעומק של סרטי ז'אנר והניתוח נותר בגבולות הטקסטים עצמם , הפרדיגמה הניאו מרקסיסטית והפרדיגמה הפמיניסטית הדגישו את היחס בין טקסט לקונטקסט ובחנו את המשמעות החברתית , התרבותית , הפוליטית והמגדרית של סרטי ז'אנר . גישה זו מתמקדת בניתוח קטגוריות של מעמד ומגדר ומדגישה פערים חברתיים כלכליים ואפליית נשים . בגרסתן הקיצונית והפשטנית , תיאוריות ניאו מרקסיסטיות ותיאוריות פמיניסטיות רואות באהבה הרומנטית פרקטיקה אידיאולוגית , שתכליתה לשמר את מערכות הייצור של הקפיטליזם ולהכפיף נשים לצרוך מוצרים ודימויים המשעתקים את המבנה של החברה הקפיטליסטית . תפיסה זו כורכת את האידיאולוגיה הפטריארכלית - המשעתקת את מיקומה ותפקידה של האישה כמושא תשוקותיו המיניות והפנטזיות הרומנטיות של הגבר - עם הקפיטליזם הצרכני , המייצר ומשווק דימויים של אהבה רומנטית . על פי הגישות התיאורטיות האלה , זה תפקידם
|
|