תקציר

עמוד:9

תקציר ספר זה בוחן את השאלה אם ראוי לעגן את הזהות היהודית–ישראלית במשפט . הפולמוס בעניין מלווה את התנועה הציונית כמעט מאז הקמתה , והוא התעצם בשלהי המאה העשרים וראשית המאה העשרים ואחת בעקבות השימוש שעשתה הכנסת בביטוי " מדינה יהודית ודמוקרטית" והחובה שהיא הטילה על השופטים לשפוט במקרים מסוימים לפי עקרונות מ"מורשת ישראל . " הוויכוח הגיע בשנים האחרונות לשיאו עם הדיון הפוליטי והציבורי בהצעת חוק יסוד : ישראל — מדינת הלאום של העם היהודי , שהונחה לראשונה על שולחן הכנסת בשנת . 2011 הרצון לעגן את הזהות היהודית–ישראלית בחוק מבקש להשיג שתי תכליות . הראשונה היא תכלית חיצונית : חוקים המכריזים על ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית" או מצהירים עליה כעל מדינת הלאום של העם היהודי נתפסים בציבור כתשובה למתנגדי הציונות , כלומר לאלה המתנגדים לזכותם המוצדקת של היהודים להגדרה עצמית במדינת לאום . במובן זה יש למשפט הישראלי תפקיד דומה לתפקידם של הכרזות מדיניות ומסמכים דיפלומטיים . התכלית השנייה היא תכלית פנים–יהודית : עיגון הזהות היהודית בחוק כתוב נתפס כצעד שמחזק ומעמיק אותה לנוכח האיום של דלדול וכליה המרחף לדעת אחדים מעל התרבות היהודית . במובן זה , החוק המכריז על ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית" הוא המקבילה של תכניות הלימוד , הסדנאות והסמינרים שעניינם " העמקת הזהות יהודית" ושל רשת ג' של קול ישראל , המשמיעה רק " מוזיקה בעברית . " הדיון הציבורי בהצעת החוק עוסק בעיקר בצורך להשיב להתקפות על זכותם המוצדקת של היהודים להגדרה עצמית במדינת לאום . הספר הזה , לעומת זאת , אינו דן כלל בשאלות כיצד ראוי לענות להתקפות הללו והאם חוק יסוד המכריז על ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי הוא תשובה חכמה וראויה להתקפות על הציונות . ענייני בספר הזה הוא בתכלית הפנים–יהודית של החוק , קרי ברצון לבטא את הזהות היהודית–ישראלית במשפט על מנת לעגנה ולהעמיקה . אני מבקש להאיר זווית ראייה שהוצנעה עד עתה בוויכוח על הצעת חוק היסוד

המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר