|
|
עמוד:140
באמצעות מרכזי סיוע ומידע , בדומה לאלה שהוקמו בארצות הברית כמתואר לעיל . כך או כך , בסופו של דבר הליך הגישור נועד לשחרור הדיון ממסגרות משפטיות ולהעדפת הפתרונות המעשיים על פי הסכמות הצדדים . בכל הנוגע לנוכחות הילד בהליך , יש לשקול כל מקרה לפי נסיבותיו בהתאם לנושא המחלוקת ועמדות הצדדים . בהחלטה מיהו המגשר ( או מיהם המגשרים ) צריך לשאול מה עדיף : מגשרים מקצועיים – שיש או אין להם מומחיות בתחום החינוך – לצורך הכוונת הצדדים וסיוע בבניית ההסכמות , או מגשרים המייצגים את הצדדים , כלומר מגשר אחד מטעם ההורים והאחר מטעם מערכת החינוך ? נראה שהחלופה הראשונה עדיפה , ומתאימה יותר להליך הגישור שבו המגשר אינו ״מייצג״ את הצדדים , עמדתו , דעתו והשקפותיו אינן רלוונטיות להליך , והוא מביא עמו רק את יכולתו המקצועית וניסיונו הגישורי . שאלה נוספת המחייבת חשיבה היא האם ראוי למנות מגשר קבוע לסכסוכים בתחום החינוך או שיש למנות מגשר ״אד הוק״ ( אולי מתוך רשימת מגשרים ) בכל מקרה שסכסוך מועבר לגישור ? נראה שמינוי מגשר או צמד מגשרים קבוע ישרת טוב יותר את מטרות הגישור , הן מפני שהזמינות תקצר את ההמתנה לקיום ההליך , והן מפני שכך יימנעו לחצים ועיכובים פרוצדורליים שיבקשו הצדדים לעשות מחמת התנגדותם למינוי מגשר זה או אחר או בשל התעקשותם על מינוי מגשר מסוים . בתכנון מערך הגישור יש לתת את הדעת גם לשאלת מקום הגישור ומספר מוסדות הגישור שראוי להקים - האם בכל בית ספר , בכל רשות מקומית , או במוסד ארצי אחד ? נראה כי מוסד ארצי אחד אינו מעשי . קיום הגישור במקום הסמוך למקום מגורי הצדדים יפשט את ההליך , ימנע מהם את הטרחה לנסוע למרחקים ויסייע בקיום ההליך על הרקע וההווי המקומיים . אלא שמינוי מגשרים לכל בית ספר בנפרד נראה מיותר . יחסית למספר התלמידים מספר המחלוקות הבלתי פתירות במשא ומתן ישיר אינו גדול , והן עדיין בגדר חריג . ההוצאה הכספית הכרוכה במיסוד הליך הגישור אינה מצדיקה מינוי מגשרים לכל מוסד חינוכי , ודי אם מוסד כזה יעמוד לרשות כל רשות מקומית , בוודאי בשלב הראשון , הניסיוני . ( לעניין זה ראוי לערוך מיפוי של נושאי הסכסוכים ואופיים . ( למנגנון הגישור יש גם חסרונות וסיכונים . פתיחת פתח להליך הניתן בחינם וזמין לכל ההורים , הליך שבו הם יכולים ״לגרור״ את מערכת החינוך – אם זה המורה והמנהל ואם זו הרשות המקומית – לבירורים טרחניים עקשניים נוספים , בלי לעשות מאמץ כן לפתור את הסכסוך במשא ומתן ישיר עם הצד השני , עלולה לדרבן הורים לעשות שימוש לרעה בכלי שניתן להם , להרבות במחלוקות ואולי גם להעצים אותן . סיכונים אלה יתבררו במשך הזמן , ומכל מקום אין בהם כדי להפחית מהתועלת והיתרונות של פתרון סכסוכים בדרך של גישור . כאמור , הגישור הוא הליך וולונטרי של הצדדים המשתתפים בו ויש להם הזדמנות לתאר את בקשתם ומצוקותיהם בפתיחות ובשפה שאינה משפטית . החיסיון החל על הדברים הנאמרים
|
|