|
|
עמוד:12
חוק . אודה לצערי שיש תופעות כאלה והן אינן נדירות מספיק . אך מה שמגדיר את החיים זה לא המעשים החריגים התופסים כותרות , אלא חיי היום-יום , האופן שבו האנשים הרגילים מנהלים את חייהם סביב עבודה , משפחה , לימוד , תרבות ובילוי . " האנשים הרגילים , " שאני מדבר עליהם בהקשר של " החברה הדתית , " הם דתיים מודרניים כמוני , המשלבים בחייהם תורה ומצוות יחד עם ציונות והזדהות עם המדינה , עם סמליה ומוסדותיה . כמו ארבעת ילדיי הם בעלי תארים אקדמיים , מגדלים משפחה בשאיפה לריבוי ילדים , עובדים בחינוך , בהיי-טק , בביטחון ובכלכלה , ומעורים היטב בחברה הישראלית . אלה אנשים שומרי חוק , משרתים בצבא ובמילואים , ובונים את חייהם במודע על ערכים של טובת עם ישראל . הם מהווים עבורי את הדגם החי של חיי יהדות שאני מדבר עליהם בספר זה . מובן ממה שכתבתי שאינני מזדהה עם היהדות החרדית , אף על פי שאני מכבד אותה , ושהסגנון החרדי של היהדות איננו צורת היהדות שאני מדבר עליה בספר . גיליתי בחיי שהתורה היא " עץ החיים" לי כפרט ולעם ישראל כעם . חיי תורה נותנים לי אור וחיות , אנרגיה ואתגר , עוצמה מוסרית ותביעה אין-סופית , חיבור לנצחי בעולם הזה דרך אבותיי ואמהותיי , ודרך ילדיי ונכדיי שיפרו וירבו . " אשרינו , מה טוב חלקנו , ומה נעים גורלנו" - אני מאשר ללא ציניות יום-יום את המילים הללו בהיותי מאמין שחיי תורה הם חיי אמת . אני מוכרח להשתדל שגם יהודים אחרים , שלא מכירים טוב ואמת זה , יכירו וישפטו בעצמם אם זו הדרך בשבילם , בשביל כל אחד הנקרא בשם " ישראל . " איני משלה את עצמי שדברי כאן ידברו אל רוב הקוראים - אך אני מוכרח לנסות להפיק מעצמי את אותו " קול אחר , " שאיני שומע מספיק ממנו בשיח המצוי סביב זהותנו היהודית והישראלית . אני מרגיש מחויבות שהקול הזה יישמע גם הוא , ומקווה שיש יהודים שמתוך התמודדות עם קול זה אולי
|
|