מבוא: טובים השניים – על שום מה?

עמוד:7

במלכדתו ופחיו היקושים . ויתער בו לבן תשעים דרכיו ןלא ידע קצירים מחרישים . ובן מאה – ומייגע למאה ? – לתמה ילכו אליו אנשים , ובן מות – אחי תולע ורמה מאוס אחים מגאל הלבושים . הלא א חביר דברנהי לקונן לבבי בו וגופי לחדשים ! קינה עתיקה זו מתארת את התפתחות האדם מילדותו עד למותו . רוב אחת עשרה העתים – מגיל שנה ועד מאה – אינן מאופיינות בהיבטים חיוביים במיוחד : בן העשר מקפץ ללא תכלית " כגדי בינות תישים "; עניינו של בן העשרים – בעצמו ולא באחרים . אין הוא מסוגל להעניק אהבה . כל -כולו נתון לחשקיו האישיים " ) אוהב להתפאר ומתהדר לנשים . "( גם כוח ו של בן השלושים משרת בעיקר אותו . רק " בבואו בארבעים " חובר האדם " לרעיו הישישים . " תהליך החברות מתחיל בשלב מאוחר מאוד , לפי קינה זו , ומשך חייו קצר ביותר , כי כבר במלאות לאדם שישים , " בלהות הזמן עוברות ושבות " עליו ומשאירות בו חותם בל יימחה . הקפיצה המהירה מעשור לעשור – מעידה כאלף עדים על נזילות החיים ועל דלותם . דומה שעד גיל חמישים – שולט האדם , פחות או יותר , בחייו . האני -השר ממחיש את העובדה הזו באמצעות הפעלים המתייחסים לגיל האדם : "בן עשר יקפץ " "; בן עשרים אהוב ללב [ ... ] ואו הב [ ... ] ומתה דר ; " [ ... ] בן שלושים " יתנאה ויתגאה "; בן ארבעים " יתמם ויתחבר , " ובן החמישים " ייקץ משנת ילדות ושחרות . " אבל , החל משישים –הופך האדם לסביל . אין הוא יכול לעצור שינויים המתחוללים בו : "בלהות הזמן ( כאבים ומחלות ) עוברות ושבות ") "; הוא ) נאנח מן כאב זקן "; הזמן לוכד את בן השמונים , והדרכים מתערבבות לבן התשעים , " ולא ידע קצירים מחרישים " ( לא יבדיל בין קציר וחריש . ( אשר לבן המאה – " מי יגע למאה ! "? רוב רובם של בני האדם אינם משלימים מאה שנות חיים , ומעטים הזוכים לכך , מוחזקים כתמוהים – כדברי האני-השר : "לתמה ילכו אליו אנשים " – ספק – כדי לצפות בתופעה הנדירה ; קרוב לוודאי – כדי להביט במוזרותה ובסימני הזמן החרותים על מושאה . 9 הגיל הצעיר ביותר הנזכר בקינה זו " ) שנה או שנתים "( חובר בקינה זו יותר לגילאים המאוחרים . זחילת התינוק , או הקולות שהוא משמיע , אינם מעידים על עצמאות או על יכולת תקשור , כמגבלותיו של הזקן . אין ספק , כי בנוסף לזיקתה של קינה זו לשירה ערבית בת זמנו של הנגיד , הרי היא מהלכת בתלמיו של בעל קוהלת המיוסר – בוודאי על-פי פשוטם של כתובים . אלה ' המקרים הקלים , ' כי הם גלויים . הקשר בין התשתית הקדומה לבין התבנית החדשה נתון , משימת הקורא-החוקר היא לאפיינו . מחזור שירי קוהלת , שנתן יונתן בחר לכנסם באסופת השירים המאוחרת , מאלץ 9 בדומה לקהלת רבה א ג : "הזקין , הרי הוא כקוף . " 10 " רחישה יש כצפעוני נחשים . " רח " ש פירושו בארמית זח " ל על -פי אונקלוס לבראשית א . 26

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא