|
|
עמוד:1
א . דרכים לזיהוי בעלי–החיים ביאור שמות בעלי–חיים הוא לכאורה עבודה מילונאית פשוטה : זיהוי בעל–החיים מבחינה סיסטמאטית . אך לעתים קרובות אין המלאכה קלה . חלק נכבד מכלל שמות בעלי–החיים במקורות כולל למרבה הצער מילים יחידאיות , או שמות המזדמנים פעמים ספורות , כשההקשר כמעט אינו מסייע בזיהוי הרפרנט . זה המצב למשל ברשימות של העופות האסורים לאכילה , של השרצים ושל החיות הטהורות בתורה . לעתים יכול הגיזרון לסייע , כאשר שורש המילה יכול לרמוז על משמעה ( עיט או ינשוף , ( או כאשר אותה המילה משמשת בלשונות אחיות באותו המשמע ( כלב או צבי . ( אך לעתים קרובות , במיוחד בשמות ראשוניים , אין שורש המילה מגלה הרבה ( כגון תן או חתול , ( ולא פעם משמשת אותה המילה בלשונות קרובות במשמעים שונים . למשל המקבילה בין ריאליה ללשון הספר הזה עוסק בשמות חיים : הן שמות חיים = שמות של בעלי חיים , הן שמות חיים = שמות שהם חיים ונושמים . חלק הארי של המחקרים עיסוקם בפשר שמות בעלי–החיים : גיזרונם של השמות , זיהוי נושאי השם ( referents ) והיקבעותו של המינוח המדעי ( הנומנקלאטורה ) בעברית המתחדשת . השמות הנדונים מתאפיינים בכך שמרביתם שינו את משמעם במשך הדורות , ובימינו הם אמנם שמות של בעלי–חיים , אך שונים מן המקוריים . יש בכך להעיד שאוצר המילים בתולדות העברית הוא דינמי , והרוצה להתחקות אחר משמען של מילים , עליו לפשפש בזהירות אחרי משמעיהן בכל תקופות הלשון . חלק אחר עוסק בפשר שמות מקומות : גיזרונם ודרכי זיהוים . החלק האחרון דן בשמות פרטיים : גיזרונם , רקעם והשלכתם על זמן חיבור הטקסטים שהם נזכרים בהם . בפתח הדברים ראיתי להציג בראייה מקיפה כמה לקחים בתחומי המחקר הנדונים : זואונימיה ( חקר שמות בעלי–החיים , ( טופונימיה ( חקר שמות מקומות , ( אנתרופונימיה ( חקר שמות פרטיים , ( נומנקלאטורה ( קביעת המינוח המדעי ) ולקסיקוגרפיה ( מילונאות . (
|
|