|
|
עמוד:ז
עם הספר על החיבור ועל המחברת . שנים רבות עסקה ז'ולייט חסין במחקר על הנערה היהודייה סול סוליקה חשואל הצדיקה , בת טנג'יר שבמרוקו , שהוצאה להורג בעיר פאס בשנת צדקת" . ( 1834 ) נקודת המוצא שלה היו הפיוטים והקצות שכתבו חכמים יהודים עליה , וטקסטים אחרים שיצאו מתחת ידיהם של לא יהודים . בראשית שנת ע"תש שמעתי ממנה שהמחקר התקרב לסיומו , ושני חלקיו של החיבור כבר כתובים . אלא שהיא מבקשת ללטש את הדברים ולהשלים כמה זוטות ועוד תוספות של פריטים ברשימה הביבליוגרפית . עקבתי אחרי המחקר שלה בשיחותינו הקבועות בטלפון בימי שישי , כאשר הייתה מטלפנת לומר " שבת שלום , " להתעניין בכל אחד מבני משפחתי , ואגב כך הייתה שחה עמי על ספרה . להוותנו , בחודש שבט של אותה השנה טלפנה שלא כדרכה באחד מימות השבוע ולא בערב שבת , וסיפרה לי שחלתה במחלה קשה . בביקוריי אצלה בבית החולים ובבית ההחלמה ובביתה עודדתי אותה להזדרז להשלים את הספר , וביזמתי מסרה את הספר לעריכת לשון ראשונית לידי עדנה אברמסון . ואז הממה אותי בבקשתה : " משה , אני מפקידה בידך את הספר ; אני מקווה לזכות לראות בפרסומו . אבל אם לא אזכה , אנא ממך דאג ללוות ככל שתוכל את הוצאתו לאור ; אני יכולה לסמוך רק עליך . " היא הוסיפה ואמרה שהיא מקציבה סכום ראוי מעיזבונה , המופקד בידי אחיה , למימון של כל שלבי ההפקה של הספר מאל"ף עד תי . "ו קשה היה לי להתמודד עם הדברים הללו , שהיו מעין צוואה רוחנית . אבל לא יכולתי להתעלם מהם , כי הוקרתי את ז'ולייט כחוקרת חשובה וכדמות מופלאה . ידעתי כי בחקירתה היא הופכת ומהפכת בנושאי מחקרה , מעמיקה חקור ומבררת כל פרט עד תומו . אף לא יכולתי שלא לראות כעין הזדהות אישית שלה עם סול סוליקה . פעמים אחדות דיברה אתי שגם היא כסול לא העמידה בית . עם זאת אמרה וחזרה אמרה שמצאה תנחומות בעובדה שזכתה להעמיד מחקרים בספריה ובמאמריה על פרוסט , בספרה על שירתה של דליה רביקוביץ ובעבודותיה האחרונות על סול . ואף הרבתה לדבר על אהבתה הרבה לילדי אחיה . הספר הזה הוא מרובה פנים . חקירותיה של ז'ולייט חסין נוגעות בהיסטוריה ובפרשנות על יסוד ההדרה של טקסטים וניתוחם הספרותי מזוויות שונות . ז'ולייט בת מכנאס שנולדה בעולם הישן , הייתה בחינוכה ובפעלה רב השנים לבת העולם החדש . היא הייתה חוקרת
|
|