|
|
עמוד:7
מבוא התהליכים החיצוניים מעצבי הנוף דמותו של הנוף היא התוצאה המתקבלת מפעילותם המשולבת של מכלול הכוחות החיצוניים הפועלים עליו . הכוחות החיצוניים מוכתבים במידה רבה על ידי גורמי האקלים וגורם הזמן , ואלה מעצבים ומשנים – לעתים עד ללא היכר – את התשתית הגאולוגית הבסיסית . משך הזמן של פעולת הכוחות החיצוניים על הנוף משפיע מאוד על עיצובו של האחרון . התהליכים החיצוניים מעצבי הנוף נחלקים לשלוש קבוצות . הקבוצות הללו שונות זו מזו בפעולתם הייחודית על הנוף . פעילותן המשולבת ( בנופים שונים ובתנאי אקלים שונים ) היא הגורם לעיצוב של כל צורות הנוף החשופות לאטמוספרה . שלוש הקבוצות האלו הן כדלקמן : א . תהליכי בליה – הבליות ; ב . תהליכי סחיפה – הארוזיה ; ג . תנועות הבלית . הפרק הראשון בספר עוסק בבליה ובגורמים המשפיעים עליה : ההרכב הכימי והמבנה הפיזיקלי של הסלעים , לרבות מערך המישקים בהם . בפרק הזה מודגש נושא ההמסה ( אחת מתופעות הבליה הנפוצות ביותר ) ותוצאותיה – נופי הקרסט . עיצובם של נופים קרסטיים הוא בעיקר תוצאת הפעילות האינטנסיבית של בליה כימית ; מים עיליים ממסים את פני הנוף העילי , ומי תהום יוצרים את מערכות המחילות והמערות התת-קרקעיות . מאחר שמערות נוצרות בעיקר באמצעות פעולת ההמסה במי תהום , לדיון בפרק זה במי התהום יש שתי מטרות : מתן רקע להבנת תהליכי היווצרותן של צורות הקרסט התת-קרקעי , כמו גם הסבר חשיבותם הרבה כמקור מים חיוני לאדם ולאורגניזמים שעל כדור הארץ . תוצרי הבליה , הן אלה שהשתנו כימית והן אלה שרק התפוררו מכנית לפירורים קטנים יותר ולא השתנו כימית , מכונים בלית . תהליכים ביולוגיים הפועלים על הבלית עושים אותה לקרקע ( ברוב המקרים . ( הקרקע היא תוצר הבלית הנפוץ ביותר באזורים רבים של כדור הארץ , והיא התשתית להתפתחות הצמחייה והחקלאות .
|
|