|
|
עמוד:13
תורה ברבים , כשאחרים כבר עושים כן , כפי שהציע רש"י . ניתן לתלות את ההנמקה להימנעות בגורמים אחרים , כגון רצונו של החכם להקדיש את כל זמנו להעשיר את עולמו הרוחני ולהעמיק בלימוד תורה לבדו , או בחוג מצומצם מאוד של חכמים , שהרי הוראה לרבים גוזלת מזמנו של החכם . יותר משיש בדברי רש"י אלה על הענווה ללמד על הלל , יש בהם ללמד על אישיותו של רש"י ועל החשיבות הרבה שתפסה הענווה בתודעתו . גם מפירושו של רש"י למסכת עבודה זרה יט ע"ב עולה , שהוא ראה חובה על תלמיד חכם להורות תורה ברבים . הוא נקט לשון חריפה וקשה במיוחד כלפי אלה שנמנעו מכך . בתלמוד שם מובאת דרשתו של רב המתייחסת אל אישה נואפת ומבוססת על הכתוב במשלי ז , כו , " כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה : " " רבים חללים הפילה — זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה . ועצומים כל הרוגיה — זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה . " ופירש שם רש"י : " ועצומים — המתעצמים והמחרישים ומתאפקים מלהורות הורגין את דורן . ועצומים — לשון ועוצם עיניו . " המסר העקרוני — חובת ההוראה של תלמיד חכם בשל — טמון בדברי האמורא רב , ואולם שזירתו בלשון הכתוב היא מעשהו של רש"י . הוא הביא אסמכתא לשונית לפירושו , " ועצומים — לשון ועוצם עיניו , " ואולם פירושו רחוק ביותר מפשט לשון הכתוב . למעשה אין זה פירוש אלא דרשה רחוקה . רש"י התעלם מן התקבולת ( רבים–עצומים . ( על פי שיטתו , הכתוב נחלק לשניים : " ועצומים" עומד בפני עצמו ואין הוא משמש בהוראה של בינוני פעול , אלא כפועל בהווה המתייחס אל אנשים העוצמים את עיניהם . חלקו השני של הכתוב מתאר את הנזק הנובע מעצימת העיניים . אין ביטחון שכך דרש רב עצמו את לשון הכתוב במשלי בחפשו אסמכתא לדרשתו . גם החזרה המשולשת של רש " ) "י המתעצמים והמחרישים ומתאפקים ( " מדגישה ביתר שאת את פירושו המגמתי . חובה נוספת המוטלת על תלמיד חכם רמוזה בדברי רש"י שם . בתלמוד מובאים באותה סוגיה דברים נוספים של רב על טיבו של תלמיד חכם , " שאפילו שיחת חולין של תלמיד חכם צריכה תלמוד . " ופירש שם רש"י : " שיחת חולין — של חכמים צריכה תלמוד כדי להתלמד לדבר בלשונם שהוא [ שהיא ] בלשון נקיה ועושר ומרפא . " פירוש זה הוא מקורי . את דברי רב ניתן לפרש כמתייחסים אל תוכני הדיבור של תלמיד חכם . גם משיחת חולין שלו ניתן ללמוד דברים חשובים . גם במקרה זה לא הסתפק רש"י בביטוי אחד לאפיון שיחתם של תלמידי חכמים , אלא בחר בשלושה ביטויים לשם הדגשת מעלתה . היא כוללת שלושה עניינים שונים . מדבריו למדנו שתלמידי חכמים צריכים להקפיד שתהא לשונם יפה מבחינה סגנונית , נקייה בלא לשון הרע ומשמשת כמרפא לבריות . ככל הנראה התכוון רש"י ברפואה זו לעצה טובה , דברי עידוד , השכנת שלום וכדומה . על כל פנים , לשיטת רש"י אין תלמיד חכם יוצא ידי חובה בתוכן דבריו ; עליו להקפיד גם על סגנון משובח . בפירושו לקהלת י , יא הדגיש רש"י שתלמיד חכם חייב לדרוש תורה בפני בני קהילתו , 6 ראו גם פירושו של רש"י למסכת שבת קד ע"א , " ד"ה פה פתוח ... פה סתום . " וראו מאמרי " שלום ואחווה במשנתו של רש , "י" בתוך ח' עמית ואחרים ( עורכים , ( מנחה למנחם : קובץ מאמרים לכבוד הרב מנחם הכהן , ירושלים תשס"ח , עמ' . 40 -391 7 על דרכו של י"רש להשתמש במילים נרדפות כדי להדגיש את דבריו ראו 'י פרנקל , דרכו של י"רש בפירושו לתלמוד הבבלי , ירושלים ה"תשל , 'עמ ; 1-130 3 א' חזן , " מלאות הסגנון בפירוש רש"י למקרא , " בתוך צ"א שטיינפלד ( עורך , ( רש"י : עיונים ביצירתו , ירושלים תשנ"ג , עמ' . 87-95 השוו גם פירושו של רש"י לסוגיה המקבילה בסוטה כב . ע"א
|
|