|
|
עמוד:8
במסמך הראינוע והקולנוע דורשת מיומנויות חדשות . בעוד שהפיכת הקלטה קולית ( גם היא מורשת בת מאה שנה לערך ) למסמך כתוב אינה כרוכה במעבר מתודי או הכרתי , הרי שהעברת התמונה הנעה לכלים של פרשנות והבנה כמוה כמעבר משפה לשפה , ממערכת סימבולית אחת לחברתה . היא כרוכה גם בהשקעה טכנית לא מעטה - טכניקת הקריאה , הניתוח והסיכום של ספר , מאמר או מסמך רשמי , אינה דומה כלל ועיקר לטכניקה של קריאה וניתוח של התמונה הנעה . המעבר לשימוש בתמונה הנעה כמסמך היסטורי הינו איפוא פרי שינוי תודעתי , שינוי מתודי והתפתחות טכנית גם יחד . באשר לעניין אחרון זה : מה שעשה הצילום המהיר של מסמכים כתובים לעבודה הארכיונית והםינתטית של ההיסטוריון עשה המעבר לשיטת הווידאו לעבודה בארכיון הסרטים . מה שעשו הסורק והמחשב למסמך הכתוב עשו הסורק והדיגיטציה למסמך הקולנועי . בלי התקדמות טכנית זו היה קשה על ההיסטוריון עוד יותר , כפי שמעידה התקופה הארוכה שלפני רבע המאה האחרונה , לאמץ לעצמו את התמונה הנעה כמושא היסטורי . כניסת הוידאו כמערכת של שימור והצגת סרטים הפכה אותם לנגישים ביותר , אחרי שנים שבהם היו הסרטים כמעט בלתי אפשריים לצפייה לאחר הצגתם הראשונית לקהל , וחוסר נגישות זה הפך אותם לקשים למחקר ולבדיקה היסטורית . הדברים אמורים לא רק לגבי החוקר , אלא גם לגבי הצרכן של המחקר הזה או לגבי המורה בבית הספר , שמתפקידו להאיר את עיני התלמידים באשר לשיטות וזוויות ראיה חדשות . העזרים הטכניים שלרשות המורה והאזרח כוללים היום כמובנים מאליהם את מכשיר הוידאו , ה ס ¥ ס , המחשב והברקו , והנגישות הרחבה של סרטים מכל הסוגים , לא רק בארכיבים אלה גם מסחרית , הפכה אותם למסמכים היסטוריים הניתנים לשימוש . אולם התקדמות הטכנולוגיה הממוחשבת והדיגיטלית אינה מסבירה לבדה את הפתיחות שגילו ההיסטוריונים למסמך התמונה הנעה . המגמה הדומיננטית בהיסטוריוגרפיה של השנים האחרונות היא ההיסטוריה התרבותית . במסגרת מגמה זו נוצרה זווית חדשה לטיפול בנושאים היסטוריים בכלל ונוצר מקום של כבוד לכל מה שקשור בתקשורת כיוצרת ומעבירת תכני תרבות . תחום עיסוק כה מרכזי בתרבות הפנאי כמו הקולנוע או הטלוויזיה אינו יכול עוד להישאר מחוץ לתחום עיסוקו של ההיסטוריון של התרבות . על כן אין תימה שיותר ויותר היסטוריונים נזקקים לגיזרה זו של ההיסטוריה התרבותית בעבודותיהם . גם תוכניות הלימודים והמורים להיסטוריה אינם יכולים עוד להיצמד לשיטות העבודה שהיו מקובלות על ההיסטוריון במאה ה , 19 ותגיע השעה שגם מבחני הבגרות בהיסטוריה לא יוכלו עוד לשמש כמשמריה של מתודה מיושנת . וכי מה התחדש באגף המחקר הקרוי היסטוריה של התרבות ? אם במחקר ההיסטורי היטשטש בדרך כלל הגבול המסורתי שבין תיעוד ופיקציה , בין מסמך ופרשנות , במחקר
|
|