|
|
עמוד:יא
בין שתי השקפות עולם , הקובעות את אופיו של הדיון הציבורי בדמוקרטיות המערביות , בנושאים רבים , במשך שנים רבות . בגרעין כל אחת מן ההשקפות האלה מזהה סואל שרטוט ראשוני של מהות האדם ואופן תפקודה של החברה האנושית : השקפה אחת רואה את האדם כיצור גמיש למדי ובעל פוטנציאל גבוה , ולרוב בלתי מנוצל , להשתכלל ולשפר את עצמו ואת זולתו ; והשקפה שנייה תופשת את האדם כבעל אופי שניתן לשפרו , אם בכלל , רק לאורך דורות , וביצור שמאמציו לתקן את החברה מחטיאים את מטרותיהם בתדירות מבישה , ואף הישגיו הממשיים נתונים תמיד לערעור . מן המחלוקת הזאת בהשקפה נובעות באופן הגיוני המחלוקות העומדות במרכז הדיון הדמוקרטי : על מהותם של מושגים כגון שוויון וצדק ; על טיבם של תהליכים בחברה ובהיסטוריה ; ועל המדיניות הרצויה במגוון רחב של תחומים , ביניהם חוקה ומשפט , חינוך וחברה , כלכלה וביטחון . מכאן יוצא שמחלוקות אינספור אינן אלא חלקים ממחלוקת אחת יסודית : עד כמה מסוגל האדם לגרום לחברה שבתוכה הוא חי לקבל צורה חדשה לפי הדרישות ? מי שסבור שיכולת זו רבה , יבקש לרתום את המחקר , את כוחה של המדינה ואת מסירותו של הציבור לעיצוב מחדש של החברה ולפתרון בעיותיה . מי שסבור שהיכולת הזאת קיימת רק במידה מוגבלת יבקש לחזק את מעלותיה של החברה הקיימת ולמתן את מגרעותיה , אך ייזהר מחיפוש אחרי פתרונות מרחיקי לכת ומהפכניים , שמא פתרונות אלה יגרמו בעיות חדשות . עימות זה בין השקפות נמשך כבר לפחות מאתיים שנה , וסואל אינו מצפה להכרעה לטובת צד זה או אחר . בכל זאת , הוא אופטימי לגבי הסיכויים להגיע להסכמה מעשית בסוגיות מוגדרות . כיוון שהמחלוקת היא על טבעו האמיתי של האדם , היא פותחת פתח לאפשרות שמחקר יסודי , יחד עם ניסיון מצטבר , יניבו תוצאות שיתקבלו על דעתם של חלקים גדולים מן החברה . במובן זה , הוא איננו שותף לדעה שהזירה הציבורית , כיוון שהיא נוגעת בעניינים של מהות וערכים , נידונה
|
|