|
|
עמוד:10
פיגורטיבי היה אסור בו תכלית האיסור . רק אנחנו , במאה העשרים והעשרים ואחת , מגלים בשירים הללו יסודות הדומים ליסודות האמנות הגרוטסקית בתרבות המערבית . שירמן הבחין בכך שהשירים הללו שונים , אף על פי שהם כתובים במסורת של הפרוזודיה והלשון הפיגורטיבית בנות התקופה ; וישראל לוין אף השתמש לגבי השירים האלה בשם המפורש "גרוטסקי . " הדיון בספר הנוכחי מצביע על כך שיש שיטה בשיגעון הזה . את עיקרי הדיון בהגדרת הגרוטסקי ( פרק ( 1 נטלתי ממאמרי " צפנת פענח והנהייה אחרי הוודאות – מבקרים עבריים לנוכח ספרות של סיטואציות קיצוניות" ( צור , : 1969 . ( 119-205 במאמר זה נזקקתי להגדרה זו לשתי מטרות שונות . ביקשתי להבהיר באיזו משמעות אני משתמש במונח " גרוטסקי , " והשתמשתי במושג זה כדי להדגים את הבעיות הכרוכות בהגדרות של מושגים אמפיריים כ"משחק" או " רהיט ; " במקרה שלנו , הגדרות אסתטיות בכלל , והגדרות של ז'אנרים וסגנונות בפרט . המונח " גרוטסקי" ננקט לגבי יצירות שבהן מגמות ריגושיות מתנגשות דרות בכפיפה אחת ; ולגבי יצירות שבהן יש משום טשטוש הקטגוריות בין אדם , בעל חיים , צמח ודומם ; ולגבי יצירות שבהן יש משום הפרה בוטה של טבואים , חיטוט בהפרשות הגוף , בנקבים ובבליטות המובהקים של הגוף . פיליפ תומסון מדבר על אבדן אוריינטציה ריגושית בנוגע לגרוטסקי . ריבוי זה של שימושים במונח הוא עדות מובהקת לכך שהיצירות קדמו לשימוש במונח , והיוצרים יצרו בלי שכללי הסגנון הגרוטסקי יעמדו בהכרח לנגד עיניהם . אין אפשרות להגדיר את הסגנון הזה באמצעות תנאים הכרחיים ותנאים מספיקים . במצב זה מתבקש ביותר להחיל את רעיון " המושג הפתוח" של ויטגנשטיין ( Wittgenstein , 1968 ) על הגדרת הגרוטסקי . אפשר להגדיר את המקרים המובהקים של הגרוטסקי על פי כללי הדמיון המשפחתי והניגוד המרבי למושגים שכנים . אשר לשאר המקרים , חייבים להחליט אם הם דומים מספיק למקרים המובהקים הללו , או למקרים שכבר הוכרו כגרוטסקיים בזכות דמיונם למקרים המובהקים , וכן הלאה . את הגבול אפשר לקבוע רק באופן שרירותי . עם כל מקרה חדש , המבקר נאלץ להחליט אם הוא דומה מספיק למקרים שכבר הוכרו כגרוטסקיים , או לקבוע בשבילו מושג חדש . זהו מצב העניינים המשתקף בצירוף " הגרוטסקי ותופעות קרובות" בשם הספר הנוכחי . היצירות הנדונות בספר זה – מקצתן דוגמאות מובהקות לגרוטסקי , מקצתן רק דומות לדוגמאות המובהקות הללו , או למקרים הדומים לאלה במידה מספקת . המשכו של פרק 1 עוסק בבירור הזיקות הללו בנוגע ליצירות הנדונות בפרקי הספר . 1 דוד פישלוב ( Fishelov , 1991 ) מתח ביקורת על השימוש המעורפל לעתים קרובות במושג " דמיון משפחתי" בחקר הז'אנרים הספרותיים . אמנם נקודות המוצא שלנו שונות מאוד , אך אנו מגיעים למסקנות דומות למדי . לא די בקביעה שבהסכמה מהי הדוגמה הפרדיגמטית של הז'אנר ; היא נקבעת על ידי שני עקרונות ברורים בעלי צביון מנוגד : עקרון הדמיון המשפחתי ועקרון הניגוד המרבי , כהגדרת אלנור רוש וקרוליין מרויס . ( Mervis , 1980 )
|
|