בפתח הספר מסע בפרוזדור קרח אל שורשי הזהות

עמוד:12

זהותם של בני אדם היא הסיפור השלם שהם מספרים לעצמם ; סיפור שמאגד את ההווה ואת העבר לכלל מסגרת אחת . " סיפור חיים" מייצר סדר ומשמעות בחיים ; הסיפור מבהיר למספר מנין בא ולהיכן הוא הולך , ואיך כל התרחשות בחיים משתלבת ברקמת הסיפור . בני אדם אינם מספרים בהכרח סיפור אחד לחייהם . בנקודות זמן שונות הם עשויים לספר סיפורים שונים . אבל לרוב חומרי הסיפורים ומתווי העלילה דומים אלה לאלה . דמיון זה מבוסס על חוויית הרציפות של החיים בין לידה למוות . אבל רציפות זו לא נחוותה אצל אפלפלד . הוא זוכר אירועים דרמתיים שהוטבעו בנפשו כשהיה ילד , מבלי שהייתה לו שהות לעבדם ולהרכיבם בתוך עולמו של מתבגר . הזיכרון קשור ל"שם , " ושם זה נותר עלום , חתום בשבעה חותמות של הדחקה או שכחה . ומה"כאן , " שהוא שונה כל כך , הוא נאלץ לעשות את דרכו אל המרחב הבלתי מוכר של עברו . סיפוריו של אפלפלד הם לרוב סיפורי מסע במרחב , סיפורי תנועה מ"כאן" ל"שם" ומ"שם" ל"כאן , " לעתים ללא תכלית ; מסעות חוזרים ונשנים ברכבות למקומות שהיה בהם והוא שב אליהם . ואולם מסעות מרחביים אלו הם פרישה של מסעות הנפש המשתוקקת אל המקומות הראשוניים , אל ראשית הסיפור , אל נקודת האחיזה שבה יתלכד ההווה עם העבר . מקצתם של מסעות אלו קונצנטריים , מסעות נדוד בלא תכלית . שהרי " הטירה" נותרה חתומה , הזיכרון , העבר , נותר בלתי נגיש . מקומו המרחבי ידוע – שם , אבל לנפש אין גישה אליו . כך נהפכים אפוא הסיפורים כולם למאמץ דיבוב , לניסיון לדיאלוג שיש בו ציפייה להיענות של מה שכבר לא יכול לדבר . הכמיהה אל ה"שם , " אל הראשית , מובילה את אפלפלד פעם אחר פעם לחפש את הקול של העבר בהווה בדמותן של נשים נוצריות , בפרט אלו שחיו אצל יהודים . הן עשויות לשאת את הקול כמעין מראה חרותה בלבן , שהרי הן היו שם , ראו ושמעו . דווקא הן , הנשים הרותניות , הלא רפלקטיביות , יכולות לשאת בגופן את העבר . הסיפורת של אפלפלד היא מאמץ מתמשך להבקיע חומות של שכחה ; מאמץ שמבחינה ספרותית מתגלם בעיצובו של המבדה הספרותי המייצר בדמיון את מה שהיה שם , וליתר דיוק את מה שיכול להיות שם . אפלפלד המספר נדמה כאדם שאינו יודע שובע ; שוב ושוב הוא חוזר אל תבניות הראשית של המתח בין שם לכאן , אל המסע בין המקומות והמרחבים , שלעתים חוזר וסב על צירו . הוא שב ומתדפק על דלתות הזיכרון . לא מפני שהוא חי בהשתוקקות נוסטלגית , אלא מפני שהוא מבין כי פיוס אמתי בחיי אדם לא יתחולל בלא התיווך בין המרחבים שבהם היה והתנסה . * הכינוס הזה של מאמרים על יצירתו ייחודי . בשונה מספרי מחקר שהוקדשו ליוצר כלשהו התבקשו כותבי המאמרים לעיין ביצירה נבחרת אחת בלבד . ביקשנו לעורר קשב לקולה המיוחד של יצירה מיצירותיו של אפלפלד . כל כותב וההקשבה שלו . לעתים האזנה של

הוצאת אוניברסיטת בר אילן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר