|
|
עמוד:11
הן מתאימות את עצמן לדגמים ההזויים של חבריהן האסירים , שאינם יכולים לשאת את קיומו של יהודי מן הסוג הישן המכחיש את קיומם האסימילטורי . אלה הם גיבורים חסרי זהות מיוצבת , שחייבים , לשם מבחן ההישרדות האחרון שהציבה לפניהם המציאות האכזרית , להקים גשר אל זהות חדשה , שמצויה מעבר לקו הקיום האחרון שלהם המסומל באפיקו הבלתי עביר של הנהר בוג . בלשונו המטפורית של הסיפור , סבלם אינו אלא " פרוזדור קרח המוביל אל מדורים חשוכים יותר" ( עמ' . ( 8 המהלך בפרוזדור זה רגליו קופאות ו"רגלי קרח הן ראשיתו של המוות" ( עמ' . ( 9 מהם מאבדים את עצמם לדעת ומפילים את עצמם אל הבוג , אחרים מופלים לשם בידי הקלגסים שומרי המחנה , ורק מיעוטם יעברו את הנהר ויגיעו אל אותו מחוז זהות חדש שמעבר לנהר שהוא כמופת מיתולוגי–יהודי של האבות החדשים המכוננים את קיום עמם לאחר שבאו מעבר לנהר . השיבה דרך מחילות הקרח אל התודעה המיתולוגית שהוקפאה בעומק הזיכרון של העם היא תימה מכוננת ביצירת אפלפלד , וביצירה הנזכרת כאן היא עוצבה כמין ישויות טיטניות אדמתיות ומיתיות כמו בוצי , האב הגדול , היהודי שקשריו אל התפילה והמנהג היהודי עמוקים ( והוא מזהה את ייחוסו של המספר לשושלת חסידית חשובה , ( ובעיקר המרטיר הגדול של הסיפור שבחר להעלות את עצמו באש ולא למות שפל ברך . ישויות אלה הן המעצבות את זהותו של הגיבור הראשי , אשר שמו , ארווין , לעולם לא נזכר בעל פה אלא פעם אחת בחתימה על מכתב שהופרח באוויר ( עמ' . ( 124 היסוד האוטוביוגרפי הנרמז בשם זה , שהוא שם נעוריו של הסופר , וכן ההתייחסות השושלתית של אבי ארווין אל חסידי ז'דובה , ( Zhadova ) הכפר הקטן ליד צ'רנוביץ , כפר הולדתו של אפלפלד , מייצגים ניסיון אישי כואב ומורכב לחתור אל השורש המיתולוגי של הקיום היהודי גם במחיר הקפיאה והמוות שמזמנות מחילות הקרח של מסע זה . העיון במכלול יצירתו של אפלפלד ממעוף הציפור מותיר את הרושם ששפעת הסיפורים והספרים הם מעין ניסיון לספר סיפור אחד , שאותו אי אפשר לספר . היצירה כולה נדמית כמעין מאמץ מתמיד להכות על סלע הזיכרון החתום . שהרי זיכרונו של אפלפלד הוא זיכרונו של ילד שאיבד את שפתו , שזהותו עדיין לא גובשה , שהוריו אבדו ומראות ילדותו נטבעו בראש ובראשונה כמראות חולפים . בעת המלחמה , כמו שמעיד הוא ביצירתו סיפור חיים , הוטבעו זיכרונותיו ותחושותיו בגופו . חייו הצטמצמו למעין חיים ראשוניים , גופניים . מתוך צמצום זה , שלא אפשר עיצובה של זהות , כתיבת סיפור החיים מעניקה להם משמעות , ובאמצעותה מגיע אפלפלד אל ארץ שבה האור מכה בו כמכווה – " מכוות האור , " והוא מתיילד מחדש כצבר שבא מן הים , כאון בן פלת – והרי הוא לא בא מן הים ולא נחצב מן העמק . הרי הוא בא מ"שם , " שאת טיבו המדויק אינו זוכר . לרשותו רק קרעי זיכרונות , קרעי סיפורים . נקודות ציון של מקומות אהובים ומנוגדים : צ'רנוביץ , הקרפטים ועוד .
|
|