|
|
עמוד:10
ימי עברם – ימים שבהם הועידו לעצמם עתיד של אמנים , רופאים , אנשי מעש פוליטי ומומחים למקצועותיהם השונים . התעסקות אובססיבית זו במציאות שלא הייתה יכולה להתממש גם בתנאים חמורים פחות מאלה שנוצרו בימי השואה נראית תלושה , לא רק משום שהם שבויי הגטו , אלא משום שאין היא עומדת במבחן כלשהו של סבירות בנוגע לכל מציאות של חיים יהודיים בלבה של אוכלוסייה נוצרית עוינת . גיבורי הגטו הם ויזואליזציה של " תודעות מושלכות" אל היקף מדומיין , שאינו מאפשר להן להגיע לכלל הכרת הזוועה שהן נתונות בה , וכך הן מקיימות חיים מדומיינים במרתפו של הוניג , בעל בית קפה , אשר ספק אם היה יכול להתקיים כמותו באיזה גטו שהוא . מהיבט זה נותרו גם חיי המחנה מנותקים מראליה בהיותם חיי תודעה שאחוזה בסבך אהבותיו ושנאותיו של היהודי לרעיו היהודים ולסביבתו הנוצרית . שוב מתגלה הבחירה של אפלפלד בחזרה אל שורש הווייתה – גיבוריו נטועים בסופו של דבר בהיקף מרוחק של אשליותיהם , גם כשהם נתונים בתוך–תוכו של הגיהינום ההיסטורי שנקלעו אליו בלי להבין את פשרו האמתי . באופניות המיוחדת לתפיסותיו של אפלפלד ניתן ביצירתו הסבר יוצא דופן לאחת הסוגיות הקשות הנוגעות להיסטוריה של השואה – שאלת התרמית הגדולה או מעשה ההונאה , שנהגו הנאצים כלפי קרבנותיהם . מעשה הונאה זה , שההסבר ההיסטורי נימק אותו בערמומיות המרושעת של הצוררים , מקבל ביצירותיו של אפלפלד את הסברו במנטליות של הקרבן ובמבנה הנפשי שלו , המשיאו תמיד להונות את עצמו בלא קשר למצבו האובייקטיבי . כך משכנעים את עצמם יושבי הגטו כי אם יתפרו חליפות מושלמות לחיילי הוורמכט יצילו את עצמם מכליה , או שהצלתם תעמוד להם מעבודתם בהקמת הגשר על הבוג . השיח החברתי בתוך הגטו נסב על הקרע האידאולוגי בין השומר הצעיר , בית"ר ואנשי הבונד , שיסוע פוליטי אידאולוגי שאין לו נגיעה לאיום הקיומי הממשי שהם נתונים בו . הזיות על העברה למינכן , למתפרה הראשית , או לחוות עבודה בפולין , מומצאות ומוזנות על ידי הקרבנות עצמם והופכות כלי להעצמת התרמית שתביא עליהם את כיליונם . לכאורה משתמש אפלפלד בהסבר הרגיל של מנגנונים פסיכולוגיים אסקפיסטיים , כלומר בהסבר המקובל כי העולם הנחלם וההזוי מציל את הקרבן משקיעה אל פסימיות ואל ייאוש שהעולם הקונקרטי מציג לפניו . ובאמת , למי שמתבונן באותם קטעי מפתח הפזורים לרוב לאורך כל כתיבתו , נחשף מנגנון טרגי של השלכת העולם הנפשי הישן , האבוד , על מציאות שאינה תואמת אותו . השלכה זו אינה מביאה לגאולת היחיד ובוודאי לא להצלת הציבור . להפך , גיבורי הנובלות שלו מטילים איש על רעהו דימויים פנימיים של טוב ורוע ובונים עולם חדש של תרמיות המחישות את קצן , אף יותר מן הנכון להן בנסיבות האיומות שהן נתונות בהן . כמה מן הדמויות המרשימות במכרה הקרח , אסיר המחנה פנחס , למשל , יהודי שנצמד אל נוהגי תפילה של בית אבותיו , מושכות אליהן את שנאת האסירים רק משום שאין
|
|