|
|
עמוד:9
שממנו ניטלה החוויה המיסטית , בא בסופו של דבר לשרת מגמה של בניין שפה מטפיזית כללית לשם תיאורו של מאבק גנוסטי אוניברסלי בין כוחות רשע ובין האדם הנרדף הקטן האבוד . בדברי פתיחה אלה לקובץ בחרנו בדוגמה של הנובלה מכרה הקרח , אשר כותרתה יכולה להיות שם לכעין גלוסריום מטפורי של עולם ההיזכרות בזהות הקדומה ביצירתו של אפלפלד . אפשר כמובן להקים עוד מילונים מטפוריים כאלה על יסוד בחינה של יצירותיו האחרות , אך כאן דומה שהסופר העז לגעת לראשונה נגיעה קרובה ב"אש השואה" כנוסח הדברים שנדפסו על עטיפת הספר . ובאמת , מן הבחינה הפשוטה של זיהוי מקום העלילה , זמנה , גיבוריה ופעולותיהם נראה כי יצירה זו ייחודית בעולמו . חלקה הראשון מספר על ימי המצוקה בגטו , מקום אשר ממנו נלקחים היהודים בזה אחר זה באותן אקציות ידועות לשמצה אל מחנות העבודה והמוות . בחלק השני של הנובלה מתוארים ימי עבודת הפרך בבניינו של גשר על הנהר בוג , ובחלקה השלישי מסע הזוועה של פליטי המחנה אל החופש בחורף קר שמפיל בהם חללים . ואולם המתבונן בדרך עיצובם של שלושת העולמות האלה , השונים כל כך זה מזה , אינו יכול שלא להבחין בשני יסודות מרכזיים שקובעים את צורת הופעתם ביצירה . האחד – מיעוט הפרטים הקונקרטיים , במיוחד אלה הנוגעים לאימי השואה , שבהם נאחז המספר כדי לתאר את המרחב שבו נתונים גיבוריו . השני – האחיזה המועטה שיש לתודעת הגיבורים בסביבה החיצונית שלהם . שני עקרונות עיצוב אלה קובעים את אופייה הכללי של היצירה ובמידה מכרעת גם את מסריה . באשר לעיקרון הראשון : החלתו נקבעת במידה רבה לא על ידי בחינתו לעצמו , אלא על ידי השוואתו לטקסטים אחרים שמטפלים בשואה , לא טקסטים ספרותיים דווקא , אם כי גם כאלה . לעומת ספרות הדוקומנטציה המצויה היום בשפע , או לעומת יצירותיו של ק' צטניק למשל , בולטים תיאוריו של אפלפלד בכלליותם הקיצונית . נראה כי במכוון נמנע המספר מלהתעכב על פרטים שבזוועה . אין הוא מראה את פצעו של המולקה , את גופו של המעונה , אלא מספר עליו – אם לנקוט את אותה הבחנה ידועה שבין " היגוד" ו"הראיה . " בתוך הפרקים הרבים המוקדשים לימי עבודת הפרך בהקמת הגשר על הבוג , כמעט אין תיאור של מראה האנשים או עינויים כשהם לעצמם , אלא דיווח עקיף על המתרחש . עקרון עיצוב אחר נוגע לאופן מיקום התודעה המסופרת ביחס למתרחש . תודעתם של גיבורי אפלפלד בנובלה זו , כמו בנובלות אחרות , אינה מעוגנת במרחב שהיא פועלת בו , במובן הפשוט שבו מקיימים חיי הרגש והנפש יחס אינטימי של קרבה או דחייה אל הסביבה שבה מצוי הגוף . כל גיבורי מכרה הקרח עסוקים בחיי נפש , בתכנים של הזיה שנושאת אותם הרחק מן המקום הקונקרטי – מן הגיהינום הקיומי – אשר לשם הטילה אותם ההיסטוריה של עמם והביוגרפיה של משפחתם . הם עסוקים בגטו בשחזור 1 אהרן אפלפלד , מכרה הקרח , כתר , תל אביב . 1997
|
|