|
|
עמוד:8
יצירת אפלפלד אמנם מציגה עולם יהודי כל כך בבעיותיו הבסיסיות , ברקעו ההיסטורי הספציפי , ימי מלחמת העולם השנייה , ואפילו ברגיונליות המובהקת שלו , שתמיד קשורה לאותם מחוזות הרריים פריפריים במזרח–אירופה , ואף על פי כן הוצב בה איזה יסוד כללי , בלתי מסוים , אוניברסלי , ובמיוחד מסתורי מאוד של אימה , שאינה מגלה לעולם את פרצופה הקונקרטי , וכך אף גיבוריו נותרים פעמים רבות טיפוסים ייצוגיים של " כל אדם" נרדף ובלתי מוגדר , שהוא סבך אינסטינקטים , יצרים ופחדים של חיה הנרדפת בידי ציידיה . מכאן נגזרת צורת ההתקבלות המיוחדת של סופר זה , שהוסמך לא במקרה ליצירת קפקא . הכלליות המיוחדת הזאת שהיא סממן פואטי מרכזי בכתיבתו , אפשרה את העברתה משפה לשפה , והוא כמדומה נמנה עם הסופרים העברים המתורגמים ביותר בזמננו . למרות האמור כאן , המניע העומד מאחורי הכתיבה של אפלפלד אינו רק אוניברסלי בטלוס שלו . היסוד היהודי הוא מרכיב מכונן בעולמו הספרותי , אלא שבדרך הופעתו , כמו אצל קפקא , הדומה לו כל כך , אין הוא עולה במישרין ובגלוי על פני השטח הקונקרטי , אלא משתמע מן המובן הסימבולי של מסקנותיו . סוגיה זו היא מן הסבוכות בעולמו של אפלפלד , המאוכלס ביהודים מכחישי–מוצאם , מתבוללים במפנה המאה של וינה , בוקובינה וצ'רנוביץ , ובמיוחד משופע בעלילות מפותלות על יהודים שנמלטים לא רק מרודפיהם האנטישמים , אלא מנפשם שונאת–עצמה . ההיבט האוטו–אנטישמי , שהוא כה יהודי כשלעצמו , מופיע גם הוא בכתבי אפלפלד בלשון סמויה שאינה מגלה את עצמה בעלילה ובשיח של הגיבורים , אלא בשכבת הסמלים העמומה שאפלפלד מעטה על עולמו הסיפורי . מגמה זו הלכה והקצינה בכתיבתו של אפלפלד בשנים האחרונות . עם כל חלקיותה המכלילה של הגדרה פואטית בנוגע לעולם יצירה שלם , בכל זאת אפשר להראות כי הנובלות המשובחות בכתביו כמו קאטרינה וטמיון התרחקו מרחק עצום מן העולם היהודי הנרדף , שאליו הן מתייחסות מבחינת רקען ההיסטורי , ובמרכזן הועמדו דמויות בלתי מודעות לעומק ולהיקף של החיים היהודיים שמתוכם נולדו , כמו אותו קארל שאמו ציוותה עליו להמיר את דתו כדי שייעשה לבעל משרה חשובה בעירו . אם היסוד היהודי צף ועולה אל פני השטח הוא מופיע כמתעורר מן התת–מודע , והגיבור אינו מצליח להתקשר אליו בחיבור ממשי . לא מקרה הוא שהגיבורה המרשימה ביותר שהעמידה הסיפורת של אפלפלד בשנים האחרונות היא קאטרינה , הנוצרית–הפרבוסלבית , אישיות מיסטית שהאקסטזה החווייתית שלה אוניברסלית בכל פרטיה ותגיה יותר מאשר לוקלית והיסטורית . בהקשר זה יש לחתירה הבלתי פוסקת של הפרוזה של אפלפלד אל המיסטיקה על שלל תכניה חשיבות מכריעה , בהיותה חוויה בעלת איכות שמחברת שפות תרבותיות נבדלות ועולמות נבדלים של חברות אנושיות . אין האמור כאן בא להכחיש את הצד היהודי הספציפי , שהנטייה הזו מגולמת בו . תור הפלאות של אפלפלד קשור תמיד בהווי המיסטי–החסידי שצור מחצבתו הוא באותם קרפטים רחוקים , אולם החומר הרגיונלי
|
|