|
|
עמוד:7
בפתח הספר מסע בפרוזדור קרח אל שורשי הזהות המוניטין של " סופר שואה" שיצאו לסופר אהרן אפלפלד מאז שנות השישים דבקו בו למרות הכחשותיו החוזרות לתווית זו שהוצמדה לו . בצדק טען הסופר כלפי מבקריו כי אינו רואה את עצמו כך , ומי שקורא בראיונות שהעניק מתרשם מעמידתו העקשנית כנגד סימון זה של יצירתו . למרבה האירוניה דווקא הביקורת , זו שמיהרה כל כך לשייך את הסופר לתחום הכתיבה על השואה , היא גם זו שהבחינה , לעתים מתוך מבוכה הנובעת מסתירת עצמה , כי יצירותיו של אפלפלד אינן נענות להגדרה זו , שמחמיצה את עיקר כתיבתו . זה כבר הובחן כי עולמו של אפלפלד , כמו שהוא מצטייר מסיפוריו הראשונים שנדפסו בקובץ עשן וגם בסיפוריו המאוחרים יותר , שנדפסו באדני הנהר ובכפור על הארץ , הוא עולמו של הפליט ( לא רק היהודי ) המיטלטל בדרכים הנידחות של הקרפטים , בחבלים רחוקים של רותניה ודרום אוקראינה , רחוק מלב ההתרחשויות המזוויעות של מחנות העבודה והמוות . הבריחה המבוהלת של הפליט היהודי מרודפיו מעולם לא הייתה תלויה , כמו שאולי נוח לסבור בנסיבות הידועות לנו היום , בידיעה ברורה של הצפוי לו אם ייתפס . להפך – כוחה המיוחד של הפרוזה של אפלפלד נובע מן העמימות המסתורית של הרוע אשר מפניו נמלטים גיבוריו , כמין הנחה מטפיזית גנוסטית בקיומו של כוח–רשע שהכול יראים ממנו , אך איש אינו מתוודע אליו התוודעות ראלית אינטימית , אם מותר לנקוט תואר זה באשר לשואה . מכל מקום , גם אם הנסיבות ההיסטוריות האלה הן שהולידו את הביוגרפיה הטרגית של הסופר אהרן אפלפלד ואת עולמו הספרותי , יצירתו לא ייצגה מעולם את הצד הקונקרטי של נסיבות ההשמדה , אלא בהיבט המרוחק של השפעתן על היקף הקיום היהודי , שנפגע מהן לעתים קרובות בלי להבין את פשרן עד תום . מכאן נובע גם כוח השכנוע העצום שהיה ליצירתו של אפלפלד כלפי הקורא הישראלי , זה אשר לא חווה את אימי השואה , אולם היה יכול לחוות באמצעות יצירותיו את תהליך ההיוודעות של הקורבן לרשע הזה , אם כי גם תהליך היוודעות זה אינו בא ביצירת אפלפלד לידי השלמה ומלאות , לפי שהקורבן מת בידי מרצחו בטרם הגיע לכלל הבנת הנסיבות שהמיטו עליו את אסונו .
|
|