|
|
עמוד:12
מלפנים ומאחור ובנקודה שבה אתה נמצא . והסינתזה היא התמצית של הרב ממדיות שאתה מתאר . זה מזכיר לי את לאפוטה — האי המרחף בעננים של ג'ונתן סוויפט . לאפוטה מאוכלס באסטרונומים שהם גם מתמטיקאים מוזיקאים ; ראשיהם נוטים ימינה או שמאלה ועיניהם פונות האחת פנימה והאחרת אל האופק ... אנדרה : יש פסוק נהדר בספר תהילים : “ אחור וקדם צרתני" ( תהלים קלט , ה . ( בעברית זה יפה : “ קדם" הוא גם מה שהיה וגם “ קדימה , " "אחורו" זה גם אחורה וגם אחרית הימים . מירה : זאת תפיסת זמן שמזכירה את יוהנס קפלר , שראה ביקום פרטיטורה שבה הפלנטות וכל גרמי השמים הם קולות במוטט — ובהליכה לאחור דרך המוטט הקוסמי אפשר , אולי , למצוא את נקודת ההתחלה של העולם ... אנדרה : אכן , החיים זורמים בכל הכיוונים , לא רק מהילדות אל הזקנה , אלא לפעמים גם בצורה הפוכה . אמנם זו כבר קצת מיסטיקה , אבל כך אני רואה גם את העניין של העולם הבא . העולם הבא זה לא משהו שיבוא בסוף הזמנים , אלא החיים שלך בקריאה הפוכה . הייתי אומר , שיש עולם א' ב , ' ואילו העולם הבא הוא העולם ב' א . ' אז נכון שבקריאה רגילה העולם זורם מא' ל ב , ' אבל הקריאה ההפוכה אמיתית לא פחות . כבר לא משנה אם היית או לא היית מכאן עד שם , מפני שהיית כל הזמן . זה כמו ביצירה מוזיקלית : הסימפוניה הרביעית של ברהמס לא מתחילה כאן ומגיעה לשם , אלא בכל שנייה היא כל הסימפוניה , היא גשטלט — כל דבר תלוי בכול . רק כך אפשר לתפוס את החיות הפנימית : לתפוס אותה גם כאמן , באינסטינקט , וגם באינטלקט . אני לא רוצה שהאינטלקטואליות שלי תפריע או תנטרל את הכוחות היצירתיים , אבל אני רוצה לדעת מה אני עושה . לכן אני צריך מצד אחד להיות מודע מאוד , ומצד שני ללכת עם הטמפרמנט שלי , להיות אינסטינקטיבי באופן טוטלי . זאת סתירה גדולה מאוד . כמה מחבריי הקרובים לא תמיד מבינים זאת — “ רגע , למה אתה כותב 1 כך , זה לא הגיוני " ... אבל זה ככה . בן ציון אורגד ראיין אותי פעם , וכל הזמן שאל “ למה התכוונת כאשר עשית את היצירה הזאת , " ? ועוד שאלות 1 בן ציון אורגד — ( 1926–2006 ) מלחין וחתן פרס ישראל .
|
|