|
|
עמוד:7
תקציר מחקר מדיניות זה בוחן את שאלת מעמדם של לא יהודים במדינת ישראל מנקודת מבט הלכתית , על פי העמדות המשתקפות במקורות ההלכה לדורותיהם . התודעה הדתית נגזרת במידה רבה מעמדות הלכתיות , ולכן הסוגיה הנידונה כאן בעניין מעמדם של ערביי ישראל ומיעוטים אחרים במדינה היהודית הדמוקרטית משפיעה הלכה למעשה על עמדות הציבור הדתי ואף המסורתי . בשיח הדתי נשמעות לעתים אמירות גורפות בדבר עמדה הלכתית שלפיה האזרחים הערבים הם אזרחים פחותים בערכם . מחקר מדיניות זה העלה כי אף על פי שיש בהלכה עמדות חריגות ברוח זו , רוב בעלי ההלכה בדורנו הציעו לראות בערביי ישראל ובמיעוטים אחרים אזרחים שווי זכויות . מן המקורות היהודיים הקלסיים אפשר לחלץ שתי גישות בעניין מעמד הנכרי הגר בקרב עם ישראל . כיניתי גישות אלו בשם " הגישה הלאומית" ו"הגישה האוניברסלית . " שתי הגישות מאופיינות במידה מסוימת של סובלנות , והן מאפשרות לנכרים בעלי זהות לאומית ותרבותית שונה לגור בקרב ישראל כ"גרים תושבים" אם יקבלו על עצמם לקיים רובד בסיסי של חובות המוגדרות " שבע מצוות בני נח . " דרישה זו יוצרת מכנה משותף השווה לכל יושבי הארץ שרק על גביו ניתנה לנכרים הגרים בארץ אפשרות לשמר את שונותם . אולם על פי הגישה הלאומית שבע מצוות אלו הן חלק ממצוות התורה והן נתבעות מכל אדם הרוצה לגור בקרב ישראל , ואילו על פי הגישה האוניברסלית מצוות אלו מבטאות נורמות יסוד אנושיות בלא תווי זיהוי יהודיים . הגישה הלאומית תובעת מנכרים לקבל על עצמם רובד בסיסי של מצוות יהודיות מתוך הכרה בתורת משה כמקור סמכות המחייב גם אותם , והיא מעגנת בתמורה את זכויותיהם בחוקי התורה . לעומת זאת הגישה האוניברסלית אינה תובעת מן הנכרים לקבל על עצמם חוקים יהודיים אלא להיות נאמנים לחובותיהם האנושיות , ולכן אינה מעגנת את זכויותיהם בחוק אלא תובעת לנהוג בהם באמות מידה מוסריות . במונחי ימינו אפשר לומר שהגישה הלאומית תובעת מן האזרחים הנכרים היטמעות חלקית בתרבותה של המדינה והזדהות עמה ועם חוקיה והיא מעניקה להם בתמורה זכויות אזרח חלקיות , ואילו הגישה האוניברסלית מאפשרת לנכרים לשמר את זהותם הנפרדת בלא להיטמע במדינה ולכן היא מסתפקת בהענקת זכויות אדם . הגישה הלאומית והגישה האוניברסלית מהדהדות בכל הדיונים העוסקים בתחום זה . לדעתי , אי אפשר למצוא בהלכה גישה המוותרת על רעיון מדינת הלאום היהודית ,
|
|