|
|
עמוד:12
כאשר מבינה תמר בת דוד אחות אמנון את כוונות הזדון האמיתיות של אחיה המתחלה והדורש את קרבתה הפיזית היתרה , היא מנסה לשכנעו בדברים לבל יבצע בה את זממו . וכך אומרת תמר לאחיה הנבזה והנתעב : "אל אחי , אל תענני כי לא יעשה כן בישראל , אל תעשה את הנבלה הזאת . ואני אנה אוליך את חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל " ! ... אבל תוחלתה של תמר נכזבה ואמנון אנס אותה באכזריות , הפך לבו לשנוא אותה " שנאה גדולה מאוד , " השליך אותה מביתו ככלי אין חפץ בו , התעלם בגסות נוראה מקריאתה הנואשת לבל ישלחנ ה מביתו סתם כך וזרק אחריה את הקריאה המכוערת " קומי לכי " ! ולא עוד אלא שהנבל קורא לנערו משרתו : "ויאמר שלחו נא את זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה , " והלה מבצע בדקדקנות את אשר ציווה עליו אמנון . וכאן ממשיך המספר ומתאר את התנהגותה של תמר האנוסה והמושפלת : "ותקח תמר אפר על ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעקה " ( שמואל ב יג , יב - יט . ( כל מילת הסבר באשר לרגשותיה של תמר היא אך למותר . אבל מה באשר לדינה בת יעקב הנאנסת בידי שכם בן חמור החוי ? כאן מתוארים הדמויות , המפגש בין השניים ותוצאותיו הישירות במילים מועטות מאוד : "ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ . וירא אתה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה . ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנער וידבר על לב הנער " ( בראשית לד , א . ( ג - הפסוק הראשון מציג את דינה כנערה סקרנית שרגליה מוליכות אותה אל מקומות ש " מחוץ לתחום " הראוי לנערה זרה מהוגנת בעיר נוכרית , והפסוק השלישי מתאר את שכם לא רק כאנס גס רוח אלא גם כמי שאחרי המעשה הנפשע מגלה רגשות אהבה ויכולת רומנטית . מנגד ,
|
|