|
|
עמוד:28
מבט אישי ומקצועי הדרך להסכם השלום בין ישראל לבין ירדן נשזרה כחוט השני בחייהם של תא ) ל" מיל ( ' מיכאל ( מייק ) הרצוג ושל בני משפחתו , החל מאביו עובר בדודו וכלה בו עצמו . הדרך לשלום היתה עקלקלה ומפרכת , ואסור לקחתו כמובן מאליו מייק הרצוג | תא ) ל" מיל , ( ' לשעבר ראש החטיבה לתכנון אסטרטגי באג"ת וכיום עמית בינלאומי במכון וושינגטון למדיניות מזרח - תיכונית 26 - באוקטובר 2014 מלאו 20 שנה בלחתימת הסכם השלום בין ישראל לבין ממלכת ירדן . בזיכרוני חרוטה היטב תמונת הטקס המרגש שבו נכחתי , שנערך במסוף הגבול החדש מצפון לאילת , במעמד ראשי שתי המדינות , ראש הממשלה יצחק רבין והמלך חוסיין , וכן נשיא ארה"ב ביל קלינטון . בשיאו הסמלי של הטקס ניצבה שורת גנרלים משני הצבאות זו מול זו במחוות הצדעה הדדית , לציון המעבר מיחסי מלחמה לשלום . במובנים רבים יחסי השלום בין ישראל לירדן ייחודיים לעומת יחסי ישראל עם שכנותיה האחרות . מזה שנות דור מאוחדות הנהגות שתי המדינות – בית המלוכה ההאשמי וממשלות ישראל לדורותיהן – בתפיסה העמוקה כי חרף הניגודים ביניהן , ישראל וירדן מהוות עוגן ומשען אסטרטגי האחת לשנייה אל מול סביבה אזורית מאיימת , לאומנית ו / או אסלאמית קיצונית . מאז ומכבר ראתה ישראל בירדן כמדינה שוחרת שלום , יציבה ופרו-מערבית נכס חיוני וחיץ חשוב ביותר כלפי מזרח , בפרט שהיא חולקת עם ירדן את גבולה הארוך ביותר . תחושת התלות ההדדית הולידה דיאלוג חשאי הדוק ופורה בין שתי ההנהגות , שהתקיים שנות דור לפני חתימת הסכם השלום והוכיח עצמו בעתות משבר ומלחמה . לתוך הסאגה הזו נשזר תפקיד מרתק לחלק מבני משפחתי , ואף לי הזדמן לגעת בשולי גלימתה של ההיסטוריה בדרך לחתימת הסכם השלום . מאז תום מלחמת העצמאות הוסדרו יחסי ישראל-ירדן מתוקף הסכם שביתת הנשק . התקשורת ביניהן התקיימה באמצעות ועדת שביתת הנשק . החל מאפריל 1955 כונן קו טלפון ישיר בין המפקדים הישראלי והירדני בגזרת ירושלים . אבי , חיים הרצוג , חנך את הקו ועשה בו שימוש נרחב כמפקד חטיבת ירושלים דאז . בספרו האוטוביוגרפי "דרך חיים" הוא מספר כיצד במהלך אחת מפגישותיו , על הגבול עם עמיתו הירדני , העיר הלה במרירות : "בגזירת הגורל , המדינה המעוניינת ביותר בעצמאותה של ירדן היא מדינת ישראל . " מתיחות מסוכנת לירדן בספטמבר , 1960 בהיותו ראש אמ"ן , הוזעק אבי לפגישה חשאית חריגה עם שליח של המלך חוסיין . הימים היו ימי מתיחות קשה בין ירדן לבין הקהילה הערבית המאוחדת ( קע , ( מ" קרי : איחוד סוריה - מצרים . הממלכה נתפסה כמכשול בדרך לאיחוד הערבי וקע"מ חתרה לערער את היציבות בה . כחודש לפני כן , ב 28 - באוגוסט 1960 נהרג ראש ממשלת ירדן , הזאע אל - מג'אלי , מפצצה שהונחה בלשכתו על ידי שלוחי קע"מ שיצאו מדמשק . על פי מידע שהגיע לאמ"ן , המלך חוסיין עמד לבקר בלשכת ראש ממשלתו ואפשר שהפצצה יועדה אליו . שלישו של חסין , קולונל אמין ג'מיעאן , הסביר לאבי כי מנוי וגמור עם המלך לשים קץ לפיגועי הטרור של קע"מ בממלכתו ולשם כך הוא מזיז שלוש חטיבות של צבא ירדן לגבול סוריה במגמה לאיים עליה צבאית . בקשתו של המלך חוסיין היתה יוצאת דופן – שישראל תבטיח שירדן לא תיחשף לסכנה מן האגף או מן העורף בעודה מאיימת על סוריה במלחמה . בהוראת ראש הממשלה דוד בן - גוריון השיב אבי לירדנים תשובה חיובית ובה המסר המכונן הבא : "קיומה של ירדן עצמאית בהנהגת חוסיין הוא מעניינה של ישראל , ונדמה לי שגישה דומה צריכה לשרור בצמרת הירדנית לגבי קיומה של ישראל . " אף כי הסיטואציה לא הבשילה לכלל מבחן מעשי , עצם הבקשה וההיענות החיובית של ישראל יצרו בסיס חשוב ליחסי אמון ולשותפות סמויה בין ישראל לירדן . המבחן המעשי הגדול הגיע בספטמבר , 1970 עת פלש שריון סורי לירדן . היה זה שיאו של העימות המזוין בין צבא ירדן לבין הארגונים הפלסטינים החמושים , שהפכו לאיום ממשי על יציבות הממלכה והבית ההאשמי . ישראל ריכזה כוחות שריון באזור הגולן וביצעה יעפים מעל טורי השריון הסורי . התערבותה הרתיעה את סוריה מלערב את חיל האוויר שלה בעימות בירדן , ובכך תרמה להצלת הממלכה . שלוש שנים מאוחר יותר , ב , 1973 - ניסה חוסיין להתריע בפני ישראל על המלחמה חוסיין קלינטון ורבין בטקס החתימה על הסכם השלום .
|
|