|
|
עמוד:27
היה "הנסיך , " והכפופים להם "נערי המלך . " בין אלה האחרונים נמנו אריה שניפר , ישראל קרן , ועמי פרנק , העוסקים היום בשימור מורשת ההר , והם שארגנו את הערב הייחודי הזה . שמעון " ) קצ ( "ה' כהנר , איש יחידה , 101 חיבר ביניהם לבין מנחם לנדאו , יו"ר אתר גבעת התחמושת , וזה הקצה לפרשיית ההר מקום מיוחד באתר . אנשי "מצוף" מטפלים עתה בהעברת שני המשוריינים המקוריים שבהם בוצעו העליות להר , הנמצאים כיום במוזיאון בתי האוסף של צה"ל ביפו , אל גבעת התחמושת . היה והדבר לא יסתייע , החבורה מחפשת שלדי משוריינים חלופיים במטרה לשפצם ולהציבם באתר . מאמציהם כבר נשאו פרי ראשון : בין כלי הנשק שהוברחו להר היו גם שלושה ג'יפים נושאי תותח ללא רתע ( תול . ( ר" זמן רב השקיעה החבורה במאמץ לאיתור ג'יפ דומה , ואכן לבסוף אותר ג'יפ וויליס מאותם ימים , אשר תוקן , שוחזר , שופץ והוצב לצד התותח בגבעת התחמושת . " לא צריך לספר - חובה לספר" הנעשה בהר הצופים היה בזמנו אחד הסודות הכמוסים ביותר בארץ . אריה שניפר , הרוח החיה בפעילות " מצוף" של ימינו , סיפר בכנס על שיחתו האחרונה עם "מלך ההר" האחרון , מנחם שרפמן . אריה נסע לבקרו בביתו ביבנאל , וזה בקשו לספר את סיפורה של היחידה . אריה שאל : "והרי אסור לספר סודות . " !? תשובתו של שרפמן הייתה : " לא צריך לספר , חובה לספר . ! ומי שאינו מקבל זאת - שינסה ויספר חלק מהסיפור לבניו או לנכדיו , ואחר כך ישאלם האם לדעתם צריך היה לספר זאת . אין לי ספק מה תהיה תשובתם . " ... ואכן , הסיפור מורכב . הנשק המותר היה , כאמור , סטנים , רובים אנגליים בקוטר , 303 ומעט מקלעי ברן . למעשה הגיעו להר בדרך לא דרך מקלעי , 0 . 3 מקלעי , 0 . 5 תותחי מ"מ 20 , מרגמות מ"מ 81 , טלסקופים רבי עוצמה , ואפילו אותם שלושה ג'יפים נושאי תותחים ללא רתע . ציפור האגדות והמיתוסים עופפה מעלינו שעות נוספות בעת שניסינו להבין את אופן הגעתם של כלי נשק אלה : "דרך נחל ערוגות ; " דרך ואדי ג'וז ; " "בגחון של המשוריינים" -ההשערות היו רבות .. הבודדים שידעו , שתקו . רק עשרות שנים לאחר מכן נתגלה הסוד : לאחד המשוריינים הייתה תקרה כפולה . ברווח המזערי שנוצר שם , בן מ"ס 30 בלבד , הוברח התול - ר" והוברחו הג'יפים . (!) הבא לראות את הג'יפ שהושג על ידי אנשי היחידה , המוצג כיום בגבעת התחמושת , יראה את סימני הפריסה המצוירים עליו . חתכו אותו , ממש כמו כיכר לחם , לפרוסות , הכניסוהו לאותו רווח צר בן מ"ס 30 , והרכיבוהו מחדש בהר : " שמונה ימים לקח לי להרכיב מחדש כל ג'יפ" אומר בכנס אהוד קשדן , האחראי למבצע זה . " שמונה ימים . " ! ואחד מ"נערי המלך" סונט בו מהצד : "טוב , התאמנת על פיילוט בארץ . " ... הסודיות הייתה המפתח לכל . לעתים היא יצרה מצבים שהעלו חיוך על שפתיהם של שותפי הסוד . כך למשל , כדי לשמר את יכולתם המבצעית של הג'יפים הופעלו מדי פעם מנועיהם . במקביל , כדי שאיש לא ישמע את קול המנועים , הופעל גם הגנראטור הראשי של ההר . באחת הפעמים חלה תקלה בגנראטור , ואיש התחזוקה ביצע שיחת טלפון בהולה ל"מלך ההר : " "קורה פה משהו מוזר , " אמר לו . " הגנראטור מושבת , אין חשמל בכל ההר , ובכל זאת אני שומע מנועים עובדים . " "מלך ההר" הנחה להשתיק מיד את מנועי הג'יפים , וקרא למפעיל הגנרטור להתייצב מיידית במשרדו . " אתה מתוח מאוד , " אמר לו , "אולי אפילו חולה . אתה שומע רעשים שאינם קיימים . רד בשיירה הבאה , וקח שבועיים חופשה . " כל תחנוניו של מפעיל הגנרטור לא עזרו לו : "אתה לא בסדר . תפנה לרופא אוזניים . אתה שומע קולות שאינם קיימים . " אלא שלעתים הייתה הסודיות כרוכה בטרגדיה . ב 13 - באוקטובר 1964 נהרג בבניין הכימיה על ההר חגי בר אוריאן , איש חטיבת גולני . מספר " שוטרים" התאמנו בפירוק ובהרכבה של רימוני יד . מנגנון אחד הרימונים הופעל . חגי חטף את הרימון ויצא עמו אל מחוץ לבניין , במטרה להרחיקו מחבריו ולזרקו . אלא שגם בחוץ נמצאו חיילים . חגי הצמיד את הרימון לגופו כדי למנוע פגיעה בחבריו , ונהרג במקום . אף חייל אחר לא נפגע . אנשי משרד הביטחון באו לבית המשפחה , ובקשו שלא יספרו את סיפור הגבורה של חגי , כדי שלא ייוודע שישראל מחזיקה בהר רימוני יד בניגוד להסכם . בדף ה"יזכור" של חגי בר אוריאן נכתב רק " נפל בעת מילוי תפקידו 50 . " שנה שתקו בני המשפחה . הסודיות נשמרה . רק עתה , החליטו שלא עוד : "אנחנו לא כועסים על איש , " הם מדגישים בכנס . "המצב שהיה קיים אז מובן לנו . אבל הגיע הזמן לתקן את העוול . חגי היה גיבור . בדומה לנתן אלבז שזכה בעיטור המופת , ובדומה לרס"ן רועי קליין , שזכה בעיטור העוז , שנהרגו בנסיבות דומות . " ואכן בשנת 2014 קיבלה משפחת בר אוריאן זימון לוועדה צבאית בכירה , והם מקווים שחגי יזכה סוף סוף להכרה ולהוקרה על פעולתו . גם המעטפת מסביב להר הייתה דרוכה תמיד . כל אירוע והתפתחות גולגלו לפתחו של הדרג המדיני . דוד בן עוזיאל " ) טרזן , ( " שהיה קצין המבצעים של חטיבה , 16 הציג בכנס מסמך הקובע כיצד יחגגו בהר את יום העצמאות הקרוב . היות ואי אפשר להניף את דגל ישראל , " תועלה במקום כתובת אש , " קובע המסמך , " והדבר מחייב אישור הדרג המדיני . " טרזן עלה להר באחת השיירות כאיש צוות התחזוקה . המכיר את הבחור הצעיר , רס"ן באותם ימים , יתקשה לזהות את חובש המגבעת המעונב והחנוט בחליפה שעלה למשוריין . המחרשה היא הקובעת את קו הגבול פרשת הר הצופים אינה סיפור מודיעיני קלאסי של איסוף מידע , הערכתו , העברתו לדרג מקבלי ההחלטות וניצולו על ידם . ובכל זאת , בפרשה יש עניין מודיעיני מהמעלה הראשונה - כיצד להערים על מודיעין היריב ולהונות אותו . כפי שאמר חיים גורי בכנס : " מלוא הערכתי לאלה אשר הצליחו להבריח נשק להר , באותו כלי רכב שהיה תחת פיקוחו של היריב , ותחת שליטתו . " ברל כצנלסון קבע בזמנו כי המחרשה היא הקובעת את קו הגבול . מקום שבו עברה מחרשה עברית -לא ייעזב עוד . נראה כי יחידת " מצוף" , 247 שהגנה על ההר במשך שנות ניתוקו והחזירה את הפיקדון בשלמותו לידי האוניברסיטה העברית , נהגה על פי כלל זה . ג'יפ הוויליס בפעילות מבצעית בהר הצופים . הג'יפ תוקן , שוחזר , שופץ והוצב על התותח בגבעת התחמושת
|
|