|
|
עמוד:9
תקציר חברי המפלגות הם שכבת היסוד של רבים מהארגונים המפלגתיים בדמוקרטיות מודרניות . אמנם ייתכנו מפלגות ללא חברים , אך אלה אינן יכולות לטעון שהן מקיימות דמוקרטיה פנימית . ההשתתפות של חברי מפלגה בהליכי הבחירה הפנימיים מעניקה למפלגה נופך דמוקרטי ולגיטימציה בעיני התקשורת ובעיני הציבור הרחב . וכך , במפלגות רבות חברי המפלגה הם חוליה מקשרת חשובה בין קהל מצביעיה לבין נבחריה . המפלגות הגדולות בישראל התבססו מאז קום המדינה , ובמשך שנים ארוכות , על שכבת חברים גדולה . מאז שנות השמונים של המאה העשרים חלה ירידה במספרם ובה בעת הורחבו זכויותיהם של מי שכן בחרו להישאר חברים במפלגה . הרחבת הזכויות בלטה במיוחד עם אימוצה של שיטת הפריימריז לבחירת מנהיגים ומועמדים לכנסת שבה חברי המפלגה הם הגוף הבוחר והמכריע . הדמוקרטיזציה הפנים מפלגתית , שגררה עמה גם תופעות לוואי בעייתיות , הפכה את חברי המפלגות לאוכלוסייה שיש לה השפעה פוליטית לא מבוטלת ולכן ראויה לתשומת לב מחקרית . אף על פי כן ספרות המחקר הישראלית כמעט שלא עסקה עד כה בחברי מפלגות . מטרתו המרכזית של מחקר המדיניות שלפנינו היא למלא את החלל ולהפנות זרקור אל שכבת חברי המפלגות בישראל של ראשית המאה העשרים ואחת . . 1 מקומם של חברי המפלגות בראשית המאה העשרים ואחת נכון להיום מסתמנות שתי מגמות עיקריות — ירידה במספר החברים במפלגות והרחבת זכויותיהם של מי שבוחרים להישאר חברים במפלגה . בישראל הירידה במספר חברי המפלגות ניכרת במיוחד כאשר בוחנים את חלקם היחסי בקרב המצביעים , הן במדידה לפי נתונים שנמסרים מהמפלגות הן בניתוח המבוסס על סקרי דעת קהל שבהם הנסקרים נשאלים על חברותם במפלגות .
|
|