|
עמוד:13
מבוא התרבות הישראלית כתרבות יהודית מחקר זה יבדוק את יהודיותה של התרבות הישראלית באמצעות דיון משווה בקורותיהם של החגים היהודיים ובמשמעותם ליהודים הישראלים כיום . פרק המבוא הקצר יפרוש את כלי העבודה התאורטיים שבהם אשתמש כדי לחקור את התרבות הישראלית כתרבות יהודית . הפרקים הבאים יוקדשו לשלושה חגים , פרק לכל חג : פסח , ט"ו בשבט ויום כיפור . פרק הסיום יעסוק בהשלכות האקטואליות של הניתוח התרבותי ובשאלת תרומותיה האפשריות של התרבות היהודית לתרבות האזרחית בישראל . וכך , בעוד שלושת הפרקים הראשונים עוסקים במצוי — בתרבות הישראלית כתרבות יהודית , הפרק האחרון עוסק ברצוי , כלומר במה שהתרבות היהודית הישראלית יכולה לעשות כדי לשפר את האינטגרציה בין הקבוצות בחברה הישראלית . התרבות הישראלית היא תוצר אקלקטי של מגוון רכיבים ומקורות השפעה , ובהם התרבות העברית ה"צברית , " המסורות הדתיות הנבדלות של העדות היהודיות השונות , תרבות הצריכה והבידור המערבית בעלת האופי הקפיטליסטי , הרוחניות החדשה ( New Age ) והתרבות הערבית–מוסלמית . בין השאר התרבות הישראלית מתייחדת בהיותה תרבות יהודית . ואולם על אף ההכרה הגוברת במחקר ובציבור בכך שהתרבות הישראלית רוויה בסמלים , באמונות ובפרקטיקות תרבותיות בעלות אופי " יהודי , " בכל זאת מורגש חסך בדיון אנליטי במשמעותה של הגדרה עמומה זו , הנתונה בוויכוח ציבורי . פרק מבוא זה יציע גישה אנליטית לשאלת יהודיותה של התרבות הישראלית . גבולות הגזרה של הדיון האקדמי והציבורי בתרבות היהודית נמתחים היום בין שתי גישות : האחת מסתמכת על הגדרות על–היסטוריות ומהותניות של תרבות זו , כמו למשל " הלכה , " " דת , " " מונותאיזם , " " לאומיות" או " פרשנות" " ) היהדות היא תרבות פרשנית . ( " פעמים רבות מזוהה המושג המהותני ( שתוכנו 1 רגב , . 2003
|
|