|
|
עמוד:12
בכלל , לתרום לתרבות האזרחית בישראל . בעקבות ממצאי מחקרי אני מציע להפוך את התרבות היהודית בגרסתה העממית לתרבות אזרחית , כפי שמתפקד , למשל , חג ההודיה בארצות הברית , שחוגגים אותו מהגרים מכל מוצא אתני באשר הוא , בלב שלם ובדרכים שמחזקות את תחושת ההזדהות שלהם עם החברה הסובבת ואת האינטגרציה האזרחית שלהם בתוכה . האם התרבות היהודית , והחגים הישראליים כחלק ממנה , יכולה לתפקד באופן דומה בישראל ? הצלחת המהלך הזה — אזרוח התרבות היהודית — תלויה בכינונו של מרחב סמלי ותרבותי משותף ליהודים ולערבים החיים בארץ . מהלך כזה צריך לשלב את הסמלים הערביים , הפלסטיניים והמוסלמיים בתוך עולם הסמלים היהודי עברי ישראלי . הספר מעלה מחשבות ראשוניות כיצד ניתן לעשות זאת . כך , למשל , מוצע לקיים מרחב תרבותי ניטרלי באמצעות כינון יום שבתון ביום ראשון . אפשרות נוספת היא הדגשת הזית בסמלי המדינה , בהיותו סמל כפול — יהודי ישראלי וערבי פלסטיני . הבלטתו של הזית כסמל לאומי תאפשר לציין אותו , למשל , בחגיגות מסיק הזיתים מדי שנה , בסביבות חג החנוכה . כך ישמש המסיק גם מוקד לתיירות פנים . התרבות היהודית הרווחת בישראל היא דינמית והיא לובשת פנים רבות ושונות , על פי ההקשר — הפוליטי , החברתי או התרבותי . בד בבד היא ממשיכה לצבוע את המרחב הציבורי בצבעים " יהודיים . " הכרה בתרבות היהודית כתרבות אזרחית תסייע אפוא לחיזוק האינטגרציה בין האזרחים בישראל , היהודים והלא יהודים כאחד .
|
|