|
|
עמוד:13
על כן יפה עשה הרב שרון שלום - מבני העדה האתיופית ומוסמך לרבנות ואף מכהן כרב בפועל - שקיבל על עצמו את המשימה הנכבדה להציע לבני עדתו מעין מדריך הלכתי , כעין קיצור - שולחן - ערוך לבני העדה האתיופית . את אשר עשה , עשה מתוך הבנה עמוקה לצורכי הקהילה , למועקתה ולזעקותיה , ולאור רגישויות שאין אנו , בני עדות אחרות , בהכרח מודעים להן וחשים בהן . ומתוך מגמה זו עשה במלאכת הקודש , חקר ודרש בהלכות , בהליכות ובנוהגים על פי זקני עדתו ומסורת אבותיו - הוא , והשווה אותם להלכות ולמנהגים הנהוגים בכלל בית ישראל , להבדיל מ " ביתא ישראל , " והציע דרכי התמודדות ופסיקה נאותה בכל פרט ופרט . מאחר שהוא מודע לתהליך שעוברים צעירי העדה , שמתחנכים במוסדות חינוך ישראליים , שבאופן טבעי מקבלים עליהם אט - אט את הנהוג במוסדותיהם ואצל חבריהם , ובאופן הדרגתי משתלבים בחברה הישראלית בכלל , ואולי במיוחד בתקופת שירותם בצה " ל , השכיל הרב שרון להבחין בין הדורות , בין דור האבות לדור הבנים , כלומר בין התקופה הנוכחית והקרובה לבין העתיד הרחוק יותר , וחילק בהצעותיו - פסיקותיו ביניהם . כאמור , במלאכת קודש עסק הרב שלום בכתבו חיבור זה , המוגש בפני קהל עדתו בבהירות ובשום שכל , מתוך מעורבות וערבות לעדתו יחד עם הבנת הצורך בהתאחדות עם יתר חלקי העם . בוודאי יהיו כאלו שיערערו על דרכי פסיקתו , הן על פרטים ואף על העקרונות . וייתכן מאוד שיבואו הערות מאירות ונכבדות הפותחות את הדרך לדיונים נוספים . ואכן אולי אין זו אלא תחילת הדרך ולא סופה , ובמהדורות נוספות של הספר יתבהרו סוגיות נוספות , ואף יתחייבו שינויים בתפיסה ובפסיקה ההלכתית . ואולם דומני כי מי שבאמת ובתמים חרד לשמירת המסורת יחד עם מודעות לנחיצות ההשתלבות החברתית והדתית של העדות , מי שכואב את הפערים העדתיים על כל גילוייהם , טוב יעשה אם יעיין בעין טובה וייווכח בחוכמת המלאכה ובחסדי המעשה .
|
|