הקדמה

עמוד:2

גורמים יזמיים אחרים שאינם שבויים במגבלות נורמטיביות ובשאפתנות חברתית שהיא מקבלת על עצמה . זאת ועוד , עצם הכניסה לזירות תחרותיות מייצגת בעבור הקהילה האוטופית את הצורך לקיים יחסים אינטנסיביים עם גורמים לא אוטופיים ובצורה זו לחשוף את עצמה לתרבות 'זרה' לה המיידעת אותה לרווחים הקשורים בהשתחררות מאותן מגבלות . רווחים אלה , ש'היו יכולים להיות שלנו , ' ... מעודדים תביעות פנימיות מהקולקטיב ומערערים על ההסדרים הקיימים . פירוש הדבר שאין האוטופיה ההפך הגמור מן ה'לא אוטופיה . ' כשערכים של יעילות ותחרותיות מצד אחד , ותביעות לסיפוק צרכים פרטיים מצד אחר , היו לאפיונים של חיי האוטופיה , ברור שגובר הלחץ בתוכה לאמץ דפוסי פעילות — בראש ובראשונה בתחום החומרי — שיקדמו מטרות שלפחות חלק מהן לא היו חלק מן הפרויקט האוטופי המקורי . אם כן , הקהילה שראתה עצמה אוטופיה מוציאה את עצמה אל מחוץ לתחום האוטופיה . בנסיבות אלה עולה עוד יותר החשיבות של 'ניהול העניינים , ' גיוס אנשים מתאימים לתפקידי מפתח והבחנה בין מי שמצופה ממנו לנהל לבין מי שמצופה ממנו לבצע — יהיה המחיר אשר יהיה באשר לעיקרי האוטופיה . מובן שבעיה זו דחופה שבעתיים כאשר האוטופיה אינה מוכיחה שום יתרון יחסי על פני מתחרים בשווקים החיצוניים ואף נתונה למשבר מרחיק לכת בתחום זה . הקשיים הצצים בפני הקהילה מעלים אז לדיון את יכולת הקולקטיב ונכונותו לדבוק במודל אשר לא רק נתון לוויכוחים מתמידים על 'מה הוא צריך לספק' אלא גם על 'עד כמה הוא מסוגל . ' בוויכוחים אלה ומול אותן תביעות עומדים בראש ובראשונה מי שבתוקף תפקידיהם מופקדים על ניהול המשאבים המשותפים , קרי האליטה הטכנוקרטית החדורה בעקרון החיסכון ובשמירה על גבולות של צריכה המתנים את התבססותה הכלכלית של הקהילה . אפשר היה להניח שעימות זה בין האליטה הטכנוקרטית ללא טכנוקרטית נוטה להתחדד חמורות בשעה של משבר כאשר הולך ומחריף הפער בין ציפיות הכלל לבין מה שהטכנוקרטים מוכנים לראותו סביר בנסיבות של החמרה של ממש באי האיזון הכלכלי . אולם דווקא בעת הזאת של קשיים תלויה האוכלוסייה הרבה יותר מבעבר באותם טכנוקרטים שהביאו אותה אל תוך אותם קשיים . יותר מהאשמות נגד 'מי שהביא אותנו עד הלום , ' ויהיו טעויות העבר אשר יהיו , רק הכישורים והידע של הטכנוקרטים עדיין עשויים להוציא את הקהילה מהמצב שנקלעה אליו , והמנהלים אשר הנהיגו אותה אל תוך הנסיבות העכשוויות עשויים לחזק את מעמדם דווקא בשעת כישלונם . לבעיה זו — על היבטיה המורכבים והשלכותיה כפי שהיא מצטיירת בקיבוץ שלאחר משבר שנות השמונים — מוקדש הספר שלפנינו . הדיונים המעמיקים והממצים שבו מאתרים אפיונים בסיסיים של יחסי הטכנוקרטיה והלא טכנוקרטיה בקיבק . כן רמת הדיון והיקפו מבטיחים כי הוא נוגע גם לדיון הכללי באוטופיה בת ימינו גם לשאלות הקשורות ביחסי טכנוקרטיה-חברה בכלל .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא