|
|
עמוד:12
חסכוני — המושג הון חברתי יצר סביבו פעילות מחקרית ענפה בצד דיונים תיאורטיים סוערים . זאת ועוד , בניגוד למושגים מדעיים אחרים שתוחלת חייהם הייתה קצרה ורישומם היה אופנתי וחולף , נראה שהמושג "הון חברתי" מגלה יציבות והשימוש בו הולך ומתרחב בשני העשורים האחרונים . כאמור , משבר הקיבוצים ופריחת ההון החברתי אינם תופעות ממין אחד ומשמעותן הממשית רחוקה זו מזו מרחק רב . בעוד משבר הקיבוצים הנו תהליך אמיתי , כואב וטראגי שמטלטל את חייהם של אלפי משפחות ופרטים , המושג "הון חברתי" עוסק בתבנית מדעית , והוא מושג תיאורטי שמתאר התנהגויות של בני אדם וקהילות . ואולם במחשבה שנייה , "קיבוץ" ו"הון חברתי" הם מושגים "שכנים" כמעט מתבקשים מאליהם . גדולתו של הספר הזה היא אכן בשימוש המתבקש שעשה המחבר במושג התיאורטי כדי לפענח טוב יותר את פשר המשבר הקיבוצי ואף להצביע על דרכי התמודדות אפשריות . על המשבר בתנועה הקיבוצית נכתב כבר רבות ומחקרים לא מעטים עסקו בו ( רק ברשימת המקורות של ספר זה אפשר למצוא הפניות ל 27 חיבורים שונים , בעברית ובאנגלית , שנכתבו על נושא הקיבוץ לאחר שנת . ( 1985 בדומה לכך , גם נושא ההון החברתי הנו פופולארי ביותר בספרות הסוציולוגית המחקרית ובהשאלות לתחומים אחרים . אבל החיבור הראשוני בין השניים , הנו בלי ספק תרומתו המיוחדת של אברהם פווין ( בעצמו איש קיבוץ ) בספר זה . ומכיון שהספר מתבסס על עבודת מחקר מעמיקה ( שמומנה אגב בחלקה ע"י הסוכנות היהודית — עוד "מוסד" שרעיון ההון החברתי מונח ביסודו ) אין החיבור הזה מתמצה רק בשימוש במונחי ההון החברתי ונגזרותיו לצורך תיאור הקיבוץ ותלאותיו . פווין מציג בפנינו קטגוריזציה חדשנית המסווגת את הקיבוצים על פי טיפוסים של " סדר חברתי . " כך למשל , ניתן לראות את הקיבוץ כבית , או להתייחס אליו כאל ארגון ; ישנם קיבוצים אשר חבריהם תופסים אותם כתנועה חברתית ( התאגדות וולונטרית ) ואילו אחרים רואים אותם כ"עסק" הנבחן על בסיס של רווח והפסד . מתוך קטגוריזציה זו , עם מאפייניה מבוססי ההון החברתי , גוזר מחבר הספר מסקנות לגבי " סיכויי החיים" הן של הפרט והן של הקהילה ( הקיבוץ . ( יתר על כן ,
|
|