|
|
עמוד:11
ושיחות אישיות לאין ספור , בשעות אסון וברגעי חג ובחוויות משותפות , מזעזעות ומרוממות - ביני לבינך ובינך לבין ציפורה ובינך לבין שנינו , עם ברל ובלעדיו , ועם אליהו ודב ורבקה ואחרי הסתלקותם , ועם עדה ועם שאול , ביחידות וברבים , בתקופות שואה וישועה , חדווה וחרדה - נשזרה בינך וביננו שרשרת רעות ואחווה , אשר כה עז הרצון וכה דלה היכולת 6 לבטאה . כבר בתפקיד הראשון שמילא , בגדוד העברי , מתגלה כישרון ההנהגה של דב ויכולתו להשפיע . מעיד על כך רעו הקרוב וגיסו , אליהו גולומב : לדב יש כבר בתקופה ההיא חלק רב בקשרים עם חוגים חיצוניים לגמרי , אשר הוא קרב אותם להבנת עמדתנו , מפעלנו ושאיפותנו . זוהי אולי אחת מסגולותיו המתמיהות ביותר , הידיעה לחדור אל חוגים זרים וקרובים גם יחד , הכישרון לקנות לבבות בין קצינים תורכים , יהודים מתבוללים , אנגלים וערבים , הידיעה להיות קרוב אל כל חוגי היהדות , אל האריסטוקרטיה היהודית האירופית ואל עדות המזרח בארץ , וכל זה לא מתוך התבטלות כלפי החושבים עצמם לרמי מעלה , ולא מתוך התנשאות כלפי נדכאים . ומוסיף ישראל גלילי : דב יצא בשליחותה המדינית של תנועתנו אל פועלי העולם , אל האינטרנציונל . הוא הלך אל תנועת הפועלים העולמית לא כמי שמבקש רק לסחוט טובת הנאה פוליטית ותו לא . הוא הלך כחבר אל חברים . דב הוז ארש לו את תנועת הפועלים בעולם לרעות עולם . הוא לא ידע את הסתירה בין עבריותו ציוניותו לבין האינטרנציונל , כשם שלא ידע היכן נגמר העברי ומתחיל הפועל שבו . ועוד מפי גלילי : תנועות הפועלים בדרכן אל השלטון המדיני שיכלו לא מעט אישים , אשר בדרך מן הסדנא אל דוכן המיניסטר נעקרו מהתנועה המכורה . דוב הח היה מק » דין . הוא היה בתוך הסכנה ועמד בה . היתה לדב אתן למתרחש במעבה התנועה . שורשיו היו ענפים ומסועפים וינקו תמיד ממקורות . על דרכו בהנהגה סיפר אהרן ציזלינג : תפקידו , שליחותו - העמידו אותו בשער של פגישות והתנגשויות . לא כפה דעתו ולא המיר את דעתו . ומעולם לא ויתר על הרגשת הכוח העצמי , זה כוחו , ועל זכותו השווה שלו , בעמדו מול כוחות גדולים . ללא התנפחות
|
|