|
|
עמוד:13
את הפנומן , טוען היידגר , אפשר לחשוף באופן פנומנולוגי , היינו , באמצעות שיטה הבוחנת את הדברים כפי שהם מציגים את עצמם . המחקר ההיסטורי המקובל – כלומר , לאורך הציר הכרונולוגי – מניח כי כדי להסביר את מושא המחקר שלנו עלינו לבחון את מקורותיו ושורשיו . מחקר הבוחן את ההיסטוריה בממד הפנומנולוגי , לעומת זאת , הוא בלתי נרטיבי . הוא בוחן את התופעה מתוך עצמה , מתוך השפה המגדירה אותה . מחקר היסטורי כזה אמפתי יותר לדברים . לפיכך אין למחקר פנומנולוגי כל כוח הסברי . הפנומנולוגיה מניחה כי ה"הסבר" הטוב ביותר לתופעה מצוי בתיאורה . המחקר הכרונולוגי המציע הסברים מתמקד בניסיון לפרש את הדברים . המחקר הפנומנולוגי המתאר את הדברים כפי שהם מציגים את עצמם מתמקד באונטולוגיה שלהם , בהווייתם . בעוד היסטוריון האמון על הגישה הראשונה יסביר את מקורותיה ההיסטוריים של תופעת הניתוח הפלסטי וכן את משמעותה , ההיסטוריון האמון על הגישה הפנומנולוגית יתאר "מה זה להיות מנותח פלסטי . " * בשנות התשעים של המאה העשרים הופיעו כמה עבודות היסטוריות והיסטוריוגרפיות שהושפעתי מהן בכתיבת ספר זה . המשותף לכולן הוא הניסיון לחמוק מן הגישה המקטרגת והמסנגרת ביחס להיסטוריה זו . ג'ורג'יו אג מבן בוחן בספרו , הומו סא M ר : עוצמה ריבונית וחיים עירומים / חשופים , ( 1995 ) את היחס שבין ה"חיים" לבין הפוליטיקה כפי שהתפתח בתקופה המודרנית . כממשיך דרכו של הפילוסוף וההיסטוריון מישל פוקו עוסק אגמבן באחד מפרקי הספר בביו–פוליטיקה , היא "פוליטיקת החיים" בתקופת ויימאר . ההיסטוריה המודרנית בכלל וההיסטוריה הגרמנית במחצית הראשונה של המאה העשרים בפרט מתאפיינות , לטענתו , בחדירת תופעת ה"חיים" אל הפוליטיקה . מדובר כאן בתהליך של הפוליטיזציה של ה"חיים "ה . " חיים" – חיי האדם , חיי העם והאומה , חיי האוכלוסייה ועוד – הם האירוע והתופעה המרכזיים במודרניות . הדבר בא לידי ביטוי בראש ובראשונה ב"אובססיה" המודרנית ביחס לבריאות ופריון . לפיכך , טוען אגמבן , לא נוכל לדון במודרניות אלא אם כן נוותר על הקטגוריות המסורתיות המבחינות באופן דיכוטומי בין ימין לשמאל , בין פרטי לציבורי , בין אבסולוטיזם לדמוקרטיה וכיוצא באלה . אגמבן מנתח את ההיסטוריה המודרנית בכלל ואת זו הגרמנית בפרט בצורה מרחבית על ידי בחינת אופן התארגנותם של ה"חיים" במרחב . ראו : Agamben . 1998 [ 1995 ] חלקים מספרו של אגמבן , הומו סאקר , הופיעו בעברית . ראו : אגמבן . 434-395 , [ 1995 ] 2003 בספרו : 1926–ב חיים על קצה ההיסטוריה ( 1997 ) כותב הנס אולריך גומברכט את ההיסטוריה של 1926 כהיסטוריה של מרחב מתפשט . הספר בנוי כמילון מושגים שנלקחו משנה זו , המאפשר לקורא לנוע ממושג אחד לשני בדרך אסוציאטיבית כמו במרחב הווירטואלי של האינטרנט . כך יכול כל קורא לקרוא את ההיסטוריה של רפובליקת ויימאר אחרת . הוא יכול להתחיל בכל נקודה , לנוע לכל נקודה ולסיים את ה"סיפור" בכל נקודה . גומברכט דן בין היתר במטוסים , קרבות אגרוף , מעליות , ג'ז ועוד . ראו : . Gumbrecht 1997 אנקה גל בר בספרה אמנות השיטוט : שיטוט , ספרות וסרטים בתרבות ויימאר ( 1999 ) חוקרת את דמותו של המשוטט העירוני
|
|