מבוא נאמנות הלכתית בין פתיחות לסגירות

עמוד:12

המאמץ המתוח תמידית בין האני כיסוד מכונן נאמנות ובין הערך הבלתי מותנה המוענק למושא הנאמנות הופך את הנאמנות לדרמה מתמשכת של מאמץ וכישלון . נאמנות כחובה – לעתים קרובות אנו טועים וחושבים שהנאמנות דומה לחובות אחרות המוטלות עלינו בחיים , ולפיכך אנו מזהים נאמנות עם חובה . אבל אנו מבחינים בנקל בין נאמנות ובין חובה , שכן הנאמנות דורשת יותר מאשר חובה . בניסוחו של לאד : " נאמנות כוללת דבקות במימוש חובותיו של אדם [ ... ] אבל היא כוללת יותר מכך , שכן היא מחייבת התייחסות , ייתכן חיבה או רגש [ כלפי מושא הנאמנות " . [ העובדה שנאמנות היא יותר מחובה מתגלית בכך שנאמנות אכן כרוכה במסירות ודבקות מיוחדת . מכלול השאלות של מידת המסירות למושא אינו אורב בהכרח לפתחן של חובות אופייניות , אבל הן מופיעות כחלק מהתבנית הבסיסית של הנאמנות . אכן , גם הציות לחובה יכול להיעשות בדרכים שונות . יש מי שמסתפק במילוי החובה גרידא , זהו הצייתן לחוק . ויש מי שמשקע את כל לבו ונפשו בחובה , זהו המממש את הנאמנות , בלשונו של בריינט : ישנו הצייתן לחוק העושה את מה שמוטל עליו , אינו מפר חוקים . הוא שומר אמונים למילה הכתובה והנקראת . אך ישנו הנאמן העושה זאת אך בשל עצם הרוח הנטועה בו , משית על עצמו יותר : הוא מכניס את כל רוחו לתוך החובה , ומכונן עצמו בהתאם לרוח ולתכלית שאותן יש לשרת [ בנאמנות . [ נאמנות דורשת הרבה יותר מאשר צייתנות לחוק . היסודות המכוננים נאמנות הם ויתור על האינטרסים האישיים , הקרבה ומסירות בלב ונפש עד כדי סיכון עצמי . רכיבים אלו אינם הכרחיים במימוש חובה כשהיא לעצמה . ואולם נאמנות אינה רק דיספוזיציה פנימית , היא מתגלמת בפעולה הממשית המתמשכת של הנאמן כלפי מושא פעילותו . נאמנות כפעולה מעשית – רויס הגדיר בצדק את הנאמנות כפרקטית . נאמנות אינה רק נטיית לב ורגש , היא בראש ובראשונה מעשה . אדם אינו נאמן לילדיו , בני זוג אינם נאמנים זה לזה וכיוצא בזה , אם הנאמנות מבטאת רק סנטימנט או דיספוזיציה . אדרבה אם מכלול מופעים נפשיים אלו אינם מתגלמים בפעולה הממשית בעולם של 25 לאד , 1967 עמ' . 98 עוד על ההיבטים העודפים של הנאמנות על פני החובה ראו בריאנט , 1930 עמ' . 184-183 26 שם , עמ' . 184 27 שם , עמ' . 187 28 ראו אווין , 1992 עמ' . 405 בריאנט , 1930 עמ' . 187 , 184

הוצאת אוניברסיטת בר אילן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר