|
|
עמוד:11
פתח דבר בשנתי השנייה או השלישית ללימודי התואר הראשון בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב — בראשית שנות התשעים — שמעתי לראשונה את שמו של הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר באחד הסמינרים . מיד בתום הסמינר ירדתי לספרייה ושלפתי מהמדף את ספרו היות וזמן . ( 1927 ) את הפסקה הראשונה צלחתי . את השנייה בקושי רב . אל העמוד השני לא הגעתי . לא הבנתי דבר מהכתוב . נזכרתי במרצה שלי שקבע שאי אפשר לקרוא בהיידגר סתם כך . יש ללמוד אותו היטב בטרם ניגשים לכתביו . בלימודי לתואר השלישי ניסיתי להתמודד עם היות וזמן שנית . העניין שלי בהיידגר ובהגותו לא היה פילוסופי גרדא אלא בעיקר היסטורי , מן הטעם הפשוט שהייתי סטודנט להיסטוריה שכתב דוקטורט על ראיית העולם הנאצית . היידגר , זאת ידעתי , הרי הצטרף למפלגה הנאצית ושיתף פעולה עם המשטר . סקרנה אותי משיכתו של פילוסוף כה חשוב ומשפיע , אולי החשוב והמשפיע במאה העשרים , אל הנאציזם . הפעם צלחתי יותר מדף אחד והגעתי אל מחצית הספר . לפרקים חשבתי שאני מבין , אך לרוב היה לי ברור שאיני יורד באמת לסוף דעתו . גם ניסיון זה הסתיים אפוא במפח נפש גדול . שוב לא הצלחתי להבין את היידגר . ובכל זאת היתה לי איזושהי סיבה לחשוב שיש בספר משהו חשוב שצריך וראוי להקדיש לו יותר זמן ומאמץ כדי לפענחו . כשנה או שנתיים לאחר תום הדוקטורט ובעודי שוקד על מחקר שעניינו רפובליקת ויימאר ניסיתי לקרוא את היות וזמן פעם שלישית . הפעם אימצתי את עצתו של המרצה שלי והקדמתי לקריאת הספר לימוד שיטתי של הפילוסופיה של היידגר באמצעות ספרות מחקר . לאחר כמה ספרי מבוא פניתי בחיל ורעדה לקריאת הספר . הקריאה נמשכה מעט יותר משנה . בכל יום קראתי כמה עמודים , וראיתי שכר בעמלי . לראשונה חשתי שהצלחתי להבין את הפילוסופיה של היידגר לעומקה . או אז גם הבנתי מדוע רבים כל כך הוקסמו ממנה . דרכי אל היידגר היתה דומה לזו של חוקר הספרות ג'ורג' סטיינר כמו
|
|