|
|
עמוד:13
הקדמה השיר והקודש – זהותו הכפולה של הטקסט הפיוטי כדי לחדד את משמעותו של העיון הפואטי בפיוטי הרשויות האישיות ( ובפיוטים האחרים שיידונו בספר ) אתייחס בקצרה , בפתח הדברים , לסוגיית מעמדו המיוחד של שיר הקודש . הרשויות האישיות , כמו סוגות שיר רבות אחרות , הן שירי קודש . המונח " שירי קודש" מצרף לאחת שתי מהויות שאינן מתיישבות בהכרח זו עם זו – השיר והתפילה = ) הקודש . ( הקהל ההיסטורי ( הימי ביניימי ) של שירי הקודש הספרדיים נדרש לשירי הקודש בעיקר בהקשרים ליטורגיים , בשעת התפילה בציבור בבית הכנסת ; אך בימינו השירים האלה נלמדים באוניברסיטאות במחלקות לספרות , ונדונים שם , בין השאר , גם כיצירות ספרות לכל דבר ועניין . כאן אפשר להצביע על תופעה תרבותית : אובייקט לשוני מסוים אשר נכתב במקורו לתכלית אחת ( ליטורגית ) נדרש ברבות הימים גם לתכלית אחרת ( אסתטית . ( מה המשמעות של ההידרשות השונה – הליטורגית והפואטית – לאותו הטקסט ? האם הקריאה של הפיוט כתפילה שונה מקריאתו של הפיוט כשיר , ואם כן , במה ? האם ה"זהות" המורכבת של שיר הקודש צריכה להשפיע על העיון הספרותי בו , ואם כן כיצד ? הפיוטים , כך דן פגיס מסיק , 1970 ) עמ' ( 23 מדבריו של משה אבן עזרא , לא נחשבו בעיניהם של המשוררים העברים בספרד בימי הביניים ל"שירה לשמה . " לעומת זאת לדעת עזרא פליישר , 1975 ) עמ' ( 414–413 בתקופת ספרד נתפס הפיוט לראשונה כדבר שירה , 1 בזה אין כוונתי לומר שלשיר הקודש לא הייתה פנייה אסתטית מבחינת הקוראים ( או השומעים ) של תקופתו . כמו כן אין כוונתי לטעון שעל הדיון הספרותי המודרני להתעלם מן התפקוד ההיסטורי הליטורגי של שיר הקודש . כוונתי להצביע על שינוי הדומיננטיות שנגרם עקב ההידרשות לאספקטים השונים של אותו אובייקט לשוני : בביצוע הליטורגי של שיר הקודש ( בימי הביניים וגם בימינו ) הפונקציה הליטורגית דומיננטית והפונקציה האסתטית משנית ; במימוש האסתטי של שיר הקודש מחוץ לנסיבות ההבעה הליטורגיות , הפונקציה הפואטית היא העיקרית , והליטורגית – משנית לה ( הגם שהיא משפיעה על אופיו הפואטי של הפיוט מבחינות חשובות , כמו שעוד נראה להלן . (
|
|