|
|
עמוד:11
לפירושה של הברייתא מן ההדגשה בברייתא "אע"פ שאוכלין משלהן ושותין משלהן" מבואר , שהתנא מזהיר נגד עצם האכילה בצוותא עם הגוי במשתה לבנו , בלא כל קשר לחשש אפשרי שהישראלי מתגאל במאכלות אסורות . שכן , לדעתו , ישראל האוכל עם הגוי במשתה לבנו עובד עבודה זרה — או עבודה זרה בטהרה — ומעלה עליו הכתוב כאילו אכל מזבחי מתים . וגם מן הדיון על הברייתא שבתחילת הסוגיא : "ואימא עד דאכיל אמר רבא אם כן נימא קרא ואכלת מזבחו מאי וקרא לך משעת קריאה" עולה , שהן המקשן הן רבא הניחו , שלדעת התנא בברייתא האיסור אינו משום מאכלות אסורות , אלא משום עצם האכילה בצוותא עם הגוי . ויש לעיין במה שנקט התנא "גוי שעשה משתה לבנו" — האם סובר הוא שהאיסור לאכול עם הגוי הוא רק במשתה לבנו דווקא , או ש"משתה לבנו" אינו אלא דוגמא בעלמא , והוא הדין לכל אכילה בצוותא עם הגוי . לפי כל חלקי הסוגיא — ובהם נדון בנפרד להלן — אוסרת הברייתא את האכילה עם הגוי רק במשתה לבנו או בסעודה אחרת ש"מחמת הלולא . " הטעם לאיסור הוא , לדעת הראשונים , משום שהגוי בשמחת לבו , כשעושה סעודות אלו , זובח זבחים לאלילו , 20 "או אף כשאינו מקריב מכל מקום אזיל ומודה ' על זה לעבודה זרה שלו . " ... אך לפי הסוגיא , אין 17 ראה לעיל הערה . 2 18 יש מן הראשונים הקובעים במפורש שהאיסור הוא מדאורייתא , כגון הראב ) ד" להלן הערה : ( 61 " דמי שאוכל עם הגוי במשתה שלו אסור דאוריתא הוא" ( אבל ברשב"א שם קביעה זו אינה מפורשת , אף שבעיקרו של דבר דומים דבריו לאלו של הראב , ( ד" וכדעתו סובר גם הריטב"א , מהדורת גולדשטיין , עמ' ל , ד"ה ואימא : "אלא ודאי דה '' ק רחמנא משעת הקריאה מעלה אני עליך כאילו אכלת מזבחו ממש וכן הלכה ואפי' בזמן הזה אסור ולא חיישינן לאיבה כיון דאיסורא דאורייתא הוא וכאילו אוכל תקרובת . "ז"ע וראה להלן הערה . 23 19 וכדברי הריטב"א , ד"ה ואימא עד דאכיל ממש . "עיקר הפי' ואימא עד דאכיל מובחו ממש ומ"ל לאסור כשאוכלין משלהן . " ... וראה דברי הנצי"ב , מרומי שדה , ד"ה ואימא . 20 רש"י , ד"ה ובין : "דכל ימי הלולא מקריב לעבודה זרה . " וכן בר"ן על הרי"ף , ד"ה בין . והרמב"ם , הלכות ע"ז פ"ט הט . ו" "וכל ההרחקה הזאת מפני עבודה זרה הוא שנאמר וקרא לך . " ובמאירי , ד '' ה מאחר , מהדורת סופר , עמ' : 15 "גוי העושה משתה לבנו מקריב זבחים לע"ז ועושה לו יום איד ... מכיון שקרא לך בסעודה שהוא מקריב בה זבחים לאלילים שלו והורית לו נעשית לו כמי שאכלת מזבחו לא סוף דבר באותו היום בלבד אלא כל הימים שהשמחה נמשכת ... וכל סעודה שהיא נעשית מחמת החופה הוא מקריב בה לעבודה זרה או אף כשאינו מקריב מכל מקום אזיל ומודה על זה לעבודה זרה שלו . " וצ"ע מה ראה להוסיף "והורית לו , " הרי על פי הברייתא ומימרת רבא קיים האיסור גם בלא שישראל הודה לו . 21 האיסור משום "אזיל ומודה" יסודו בכתוב שבשמות כג , יג : "ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך , " שדרשו אותו בברייתא בסנהדרין סג ע"ב : "לא ישמע על פיך שלא ידור בשמו ולא יקיים בשמו ולא יגרום לאחרים שידרו בשמו ויקיימו בשמו . " ובהמשך שם אמרו : "מסייעא ליה לאבוה דשמואל דאמר אבוה דשמואל אסור לאדם שיעשה שותפות עם הגוי שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בעבודה זרה שלו והתורה אמרה לא ישמע על פיך . " מן הטעם שלא יגרום לאחרים , דהיינו לגוי , שיזכיר את שם אלילו , אסרו חכמים גם משא ומתן עם הגוי ביום אידו ובסמוך לו , וכן דברים נוספים המנויים במשנה ע"ז א , א , וכהסברו של רבא בבבלי שם ו ע"ב : "כולה משום דאזיל ומודה , " ומפרש רש"י שם ה"ד , א"ע משום הרווחא : "ואזיל ומודה לעבודה זרה ועבר ישראל משום לא ישמע על פיך . " 22 לשונו של המאירי ( לעיל הערה . ( 20 הטעם הראשון יסודו כנראה בכתוב המובא בברייתא עצמה :
|
|