|
|
עמוד:37
גבולות מוסכמים . יש מדינות רבות בעולם שלא כל גבולותיהן הבין - לאומיים מוסכמים . גם אם רק מקצת מהמחלוקות פעילות ואלימות , ורבות מהן רדומות , הן עדיין קיימות ולעתים אף מתלהטות למלחמות . המדינה היחידה היוצאת מהכלל בין שכנותיה של ישראל היא ירדן . מדינה זו נתפסה בעיני רבים כבלתי יציבה , בהיותה ישות מדינית צעירה שנתהוותה אחרי מלחמת העולם הראשונה תחת חסות קולוניאלית ( בריטניה הגדולה ) וקיבלה עצמאות ב . 1946 - למרות זאת ועל אף מיקומה בין מדינות שכנות חזקות ממנה לכאורה , השכילה ירדן להסדיר את גבולותיה עם המדינות השכנות בשיטתיות : הסכם חילופי שטחים עם ערב הסעודית ב ; 1965 - הסכם חילופי שטחים עם עיראק ; 1981 - הסכם שלום עם ישראל ב ; 1994 - הסכם על גבול ימי עם ישראל ב ; 1996 - הסכם על גבול ימי עם ערב הסעודית ב ; 2007 - והסכמה על תיקוני גבול קטנים עם סוריה , שלא נחתמה עקב פרוץ הפעולות האלימות בסוריה . מצבה של לבנון , לעומת זאת , הוא הגרוע מבין שכנותיה של ישראל . אין לה גבולות מוסכמים ביבשה עם ישראל ועם סוריה , וגם לא גבולות ימיים מוסכמים מלבד הגבול הימי עם קפריסין . אף שנחתם ב , 2007 - אפילו גבול זה לא אושרר בלבנון , וב 2010 - היא אף ביקשה לשנותו . הסדרת הגבולות הבין - לאומיים של מדינה מושגת בתהליך של משא ומתן בין מדינות , במסגרת מהלך כולל להשגת הסכם שלום או הסכם גבולות ספציפי ביניהן . בשני המקרים הוא מנוהל , בדרך כלל , בתנאי מתיחות מדינית או אף ביטחונית בין המדינות . מטבע הדברים שוררת במקרים כאלה חשדנות מהולה בחוסר אמון בין הצדדים . תנאי חיוני להגעה להסכם הוא מערכת יחסי אמון בין המדינות . מבחינת הנושאים ונותנים על קו הגבול , יש לכך כמה היבטים . היבט אחד הוא הצורך בהסכם מסגרת ויחסי אמון בין המדינאים , שבלעדיהם דינן של הסכמות בין הנושאים ונותנים הוא אחד - לא לקבל אישור ולהתפוגג . היבט אחר מתבטא בצורך באמון מלא של המנהיג האחראי למגעים בנציגיו , וקיום קשר טוב ביניהם לשם התייעצות וקבלת החלטות . הנושא ונותן בנושא קו הגבול זקוק גם למידת חופש בניהול המו"מ מול הצד השני . לעתים נוצרת מערכת יחסי אמון אישית בין המדינאים משני הצדדים , אך הציבור במדינותיהם לא בשל לוויתורים שיביאו לפשרה ובסופה הסכם . עצם אפשרות הוויתור מבליטה את המחיר שהמדינה תשלם , ומעוררת חלקים מן הציבור להביע התנגדות עזה , במיוחד בזמן שהתמורה מהצד השני אינה מובטחת . הציבור במדינה אחת עשוי לצבור חוסר אמון כלפי מדינה אחרת לאורך שנים רבות . חוסר האיזון בין ויתורים ודאיים לעומת תמורה מסופקת , עשוי להשתנות במצב של הסכם שלום . אז מוצגים המחיר והוויתורים ישירות מול התמורות , כשהם מנוסחים במתכונת של חוזה ומלווים בערובות אמינות למימושם . במצב כזה ניתן לשקול בין שני חלקי המשוואה , וחלק מהציבור עובר מהתנגדות לתמיכה . עם זאת , בתקופת הביניים של המשא ומתן , השמועות נוטות לייחס לוויתורים האפשריים ממד החורג בהרבה מהנדון בשיחות , והלחץ הציבורי עלול לפוצץ את ההידברות . לפיכך , יש דרך אחת לעבור בשלום את תקופת המגעים ולהעמיד למבחן אמת את האפשרות להסכם שהוא תוצר של פשרה - מידור זמני של הציבור מנבכי המשא ומתן . זאת על ידי הפיכת השיחות , או הפיכת החלק הרגיש שבהן , לחשאיות . מידור כזה עשוי לכלול שרי ממשלה ובכירים אחרים שלא מהדרג הפוליטי . אך לא בנושא זה עסקינן . בעת המשא ומתן , כל עוד המתח בין המנהיגים גבוה , הצוותים המקצועיים יכולים להתקדם . גם בקרב הצוותים , מידת החשדנות היא רבה בתחילה , אך ניתן להקטינה במהירות יחסית נוכח השפה המשותפת המקצועית שבין הצדדים . התמקדות בטיפול בנושאים מקצועיים נטו , מאפשרת הפחתה ניכרת של החשדנות . יתר על כן , שיחות שמביאות לידי ביטוי את המקצועיות שאנשי הצוות רכשו משך שנים רבות , מגבירות את השותפות והאמון ההדדי עוד לפני שמגיעים לנושאים הרגישים במשא ומתן באותו תחום . בניית האמון בין נציגי המדינות לאורך זמן לא תלויה רק בצד המקצועי . להערכה ההדדית ולכבוד ההדדי בין נציגי הצדדים יש משקל רב . זלזול באחר , בין אם ברמתו המקצועית ובין אם בסממנים אחרים כגון תוארו או דרגתו , או אפילו התייחסות בין אישית לא ראויה , עלולים לפגוע בשיתוף הפעולה . שיתוף הפעולה הזה הוא תנאי יסודי הכרחי להצלחת המשא ומתן . פגיעה בו היא צעד כמעט ודאי בדרך לכישלון . מובן מאליו שהחלק החשוב ביותר במשא ומתן הוא מפגש האינטרסים של הצדדים . חיוני כי בין המנהיגים תשרור הסכמה מוקדמת שמפגש האינטרסים הוא בר קיום , ושניתן להגיע להסכמה משותפת . הסכמה מוקדמת כזו על הסכם מסגרת או על נושאים לסדר היום , בין אם ישירה או באמצעות מתווך , היא הכרחית לשם השגת הסכם . כמו כן היא מעניקה גיבוי לנושאים ונותנים . התוצר הרצוי של המשא ומתן הוא הסכם , ובמקרה שלנו , קו גבול בין - לאומי מוסכם ומוכר . כדי שקו הגבול המשותף יהיה יציב ובר קיימא לאורך זמן , עליו להיות מוסכם וחתום על ידי שני הצדדים . בנוסף עליו להיות מוכר על ידי ארצות העולם . בעידן המודרני התוויית הגבול לא יכולה להיקבע חד - צדדית , כפי שנהגו בעבר המעצמות קו הגבול נקבע במתודולוגיה חדשנית של הקמת גבולות ותוך שימוש בטכנולוגיות שלא היו בשימוש בהתוויית גבולות בין - לאומיים עד 1994
|
|