|
|
עמוד:24
להגיד שזה לא רק תכסיס . כדאי לברר זאת . " דברים דומים אמר יריב לאנשי המחקר של אמ"ן : “ אולי יש כאן מהות ... בא עכשיו סאדאת ומוכן שישראל תישאר בסיני . זה תקדים ... יכול מאד להיות שהוא באמת בודק אפשרות להסדר כלשהו שיוציא אותו מהבוץ . " אנשי המחקר סברו שמדובר בתכסיס שמעניק לסאדאת מרחב תמרון מדיני ומסבך את ישראל . לפי עמוס גלבוע , יריב התחבט רבות בשאלה מה עומד מאחורי הודעת סאדאת על היוזמה לפתיחת התעלה . את התלבטויותיו הציג , כאמור , בפני צמרת צה"ל והדרג המדיני , והמסר העיקרי שהעביר אליהם - “ כדאי לברר האם זה תכסיס או מהות . " כעבור מספר ימים , כותב גלבוע , התגבשה הערכתו של יריב שמדובר בגימיק של סאדאת , החותר לשפר את העמדה התכסיסית הפוליטית של מצרים במהלכים המדיניים . מה שדחף אותו להערכה סופית זו היה , לפי גלבוע , ראיון סאדאת ל"ניוזוויק , " שבו הסביר כי על ישראל לסגת עד אל-עריש , ואז הוא יפתח את התעלה לשיט . בראיון , שפורסם ב 15 - בפברואר , 1971 אמר סאדאת כי הנסיגה הנדרשת מישראל , במסגרת הסדר חלקי לפתיחת התעלה , היא עד קו הנמצא מעבר לאל-עריש ( רוב שטח סיני , עד קו המרוחק מ"ק 150-כ מתעלת סואץ . ( “ ויתור על קו ברלב , " ציין סאדאת באותו ראיון , “ כלל אינו מצוי בחישוביי . " יוזמתו של סאדאת לא “ נעלמה" אפוא מעיני מעריכי אמ"ן . המודיעין הישראלי , גם אם חתר לבחון לעומק ולהבין את תכניה וכוונותיה של היוזמה , לא יכול היה שלא להתייחס בחשדנות ובחוסר אמון למסרים המעורפלים ואף הסותרים ששיגר הנשיא המצרי לעבר ישראל . זאת גם בהתחשב באילוצים הפנימיים והביןערביים שבמסגרתם פעל סאדאת . רעיון ההסדר החלקי המשיך לרחף בחלל המגעים המדיניים למציאת הסדר במזרח התיכון . זאת גם לאחר דעיכת רעיונות סיסקו באוקטובר , 1971 בעקבות היוזמה הסובייטית לקדם תכנית להסכם שלום כולל וכפוי מצד שתי מעצמות העל , ללא שיתוף השחקנים המקומיים . מחלקת המדינה ניסתה להחיותו בתחילת , 1972 במסגרת “ שיחות הקירבה" שיזמה בהסכמת שני הצדדים , אבל אלה לא יצאו אל הפועל . הסיבה : את המדיניות האמריקאית במזרח התיכון הוביל הנרי קיסינג'ר , שכמו הסובייטים , התנגד למתכונת שיחות זו . לאחר סילוק הכוחות הסובייטיים ממצרים ביולי 1972 ניסה קיסינג'ר ליישם את ההסדר החלקי בתעלת סואץ כשלב ראשון בתפיסת ההסדר הכולל שגיבש - “ ריבונות ( על סיני למצרים ) תמורת ביטחון ( נוכחות צבאית ומודיעינית בסיני לישראל " ( במסגרת שיחותיו עם חאפט' אסמאעיל ב , 1973 - אבל מצרים וישראל דחו אותה . מתברר כי לא דימויו של סאדאת כמנהיג חלש ( על אף שמעמדו מבית , לפחות ב , 1971 - היה מעורער , ( או ההערכה השלילית של המודיעין לגבי כושרו האינטלקטואלי , הם שהביאו לחוסר האמון שרחשה כלפיו ההנהגה בישראל . אכן שרר אי-אמון בסיסי בכוונותיו של נשיא מצרים , אבל מקורו בדרכו הפתלתלה להעביר מסרים סותרים , שגרמה לטשטוש , לערפול ולאי-הבנה של עמדותיו לאשורן . בירושלים לא אהבו את ניסיונותיו לפלס דרך לוושינגטון ולהגיע להבנות מדיניות עם ארה"ב מאחורי גבה של ישראל , בעודו מביע זלזול בעמדותיה של ישראל ובמידת עצמאותה . כך גם עמידתו הנוקשה על עמדותיו בנושאי ההסדר החלקי השנויים במחלוקת ( עומק הנסיגה הישראלית , חציית הצבא המצרי לגדה המזרחית , משך הפסקת האש , אופן הפיקוח על ההסכם , והזיקה בין ההסדר החלקי להסדר הקבע , ( בעודו מצפה לויתורים נוספים שארה"ב תחלץ למענו מישראל , בלי שיידרש לוויתור כלשהו . יתר על כן , הקצנת עמדותיו ככל שחלף הזמן , כמו למשל דרישתו לחציית 750 חיילים לגדה המזרחית של התעלה במקום 50 חיילים , כפי שדרש תחילה , או נסיגת ישראל לקו אל-עריש - ראס מוחמד במקום עד קו המעברים . הייתה גם חשדנות עמוקה שנבעהמהמשך תהליכי ההתעצמות ובניית האופציה הצבאית המצרית , תוך שיתוף פעולה גובר עם ברית המועצות . והיה גם הדיסוננס החריף בראייתה של ישראל , בין תדמיתו כנשיא חלש וחסר כריזמה שהצהרותיו ( למשל בעניין “ שנת ההכרעה" או נכונותו להקריב מיליון חיילים במלחמה עם ישראל ) נשמעו חלולות ופופוליסטיות , לבין החלטותיו הנחרצות שהעידו על יכולת מנהיגותו ועל שליטתו במצב – כמו סילוק מתנגדיו מבית במאבק על השלטון , יוזמתו להסדר התעלה , ובהמשך , גירוש הכוחות הסובייטיים ממצרים . ככלל , ראוי להתייחס להשפעת המודיעין על הקברניטים , בעיקר בכל הקשור לתהליכים מדיניים , באופן מדוד ומאוזן . המודיעין לא היה בסוד העניינים בשורה ארוכה של מהלכים שהיו קשורים להסדר החלקי . מנגד , ניזונה ההנהגה המדינית ממקורות מידע רבים שלא עמדו לרשות המודיעין , ובראשם גורמי הממשל האמריקאי , שגרירויות ישראל בוושינגטון , באו"ם ובמדינות נוספות ; גורמים דיפלומטיים זרים שהעבירו מידע לישראל , לאו דווקא בצינורות מודיעין ; שליחים ומתווכים שניהלו מגעים חשאיים מטעם קברניטי ישראל או ביוזמת גורמים זרים ( נשיא רומניה צ'אושסקו , הקנצלר ברנדט , הנשיאים האפריקאיים , השאה האיראני ועוד . ( המודיעין , ואמ"ן בעיקר , היה רק אחד משורה ארוכה של גורמים שמסרו מידע והערכות בהתייחס למציאות המדיניתביטחונית , ולא תמיד חלחלו הערכותיו להנהגה הישראלית , בעיקר בתחומים המדיניים ( בנושאים הצבאיים המצב היה שונה . ( גולדה , דיין וגלילי הקפידו לקרוא הן את החומר המודיעיני ממקורות הצמרת והן את חליפת המברקים המדיניים של משרדי ראש הממשלה והחוץ . בהתבסס על כך הם גיבשו הערכות משל עצמם , שלא תמיד עלו בקנה אחד עם אלה של המודיעין . הפערים בין הסדר הביניים ליוזמת סאדאת יש הסבורים שהסדר הביניים , שנחתם בין ישראל ומצרים ב 1 - בספטמבר , 1975 מעיד על יוזמתו של סאדאת לא "נעלמה" אפוא מעיני מעריכי אמ"ן . המודיעין הישראלי , גם אם חתר לבחון לעומק ולהבין את תכניה וכוונותיה של היוזמה , לא יכול היה שלא להתייחס בחשדנות ובחוסר אמון למסרים המעורפלים ואף הסותרים ששיגר הנשיא המצרי לעבר ישראל ניקסון . העביר לישראל התחייבויות גולדה מאיר . הציגה שעמדו בסתירה של ויתורים מהותיים לתכנית רוג'רס של ההסדר החלקי
|
|