|
|
עמוד:23
פומבית ראשונה ליוזמת הגישוש החשאית שנקט , חזר בו סאדאת מחלק מהסכמותיו : הוא הביע נכונות להאריך את הפסקת האש ב 30 - יום בלבד , בתוך פרק זמן זה יהיה על ישראל לסגת מהגדה המזרחית של התעלה , וזאת “ כשלב ראשון בלוח הזמנים שייקבע לקראת ביצוע שאר סעיפי החלטת מועצת הביטחון . " אם אכן יתבצע הדבר , נאמר בנאום , מצרים תהיה מוכנה לגשת לטיהור תעלת סואץ כדי לפתחה מחדש לשיט בין - לאומי לשירות הכלכלה העולמית . גולדה מאיר הייתה משוכנעת כי הצהרת סאדאת שיימנע מפתיחה באש למשך 30 יום , כמוה כאיום בחידוש המלחמה ב 7 - במרס . 1971 כפי שאמרה בראיון לרשת , NBC “ סאדאת רוצה שנתחיל לסגת , אף ללא הסכם שלום . " אף על פי כן נתנה מאיר אור ירוק לבירור ההצעה המצרית , ובהודעה המדינית שמסרה בכנסת ב 9 - בפברואר ציינה כי “ ישראל מוכנה היום , כבעבר , לדון עם מצרים על הסדרים לפתיחת התעלה , גם בנפרד מסעיפים אחרים . " פערים יסודיים בין עמדות שני הצדדים חרף מה שנראה כנכונות עקרונית הדדית , ולו פורמלית , להתקדם במסלול ההסדר החלקי בתעלה , ניכרו כבר בתחילת הדרך פערים יסודיים בין עמדות שני הצדדים . בעיני ישראל דובר על “ הסדר חלקי" ( partial agreement ) להפרדה ולדילול של כוחות צבאיים בקו המגע , או על “ הסדר מיוחד" , ( special agreement ) הגדרה שנועדה להדגיש את היותו נבדל , עומד בפני עצמו ואינו כולל שום התחייבות הקשורה בהסכם שלום כולל . מצרים התייחסה להסדר לפתיחת התעלה לשיט כאל “ הסדר ביניים" , ( interim agreement ) וראתה בו שלב ראשון בדרך להסכם שלום כולל , שיתבסס על יישום החלטה 242 לפי הפרשנות הערבית , קרי נסיגה מוחלטת של ישראל לגבולות ה 4 - ביוני . 1967 ישראל גם עמדה על כך שמצרים תתחייב להסכם אי-לוחמה בתמורה להסכמתה לסגת מהתעלה ומקו בר-לב , אך סאדאת היה מוכן להתחייב , לכל היותר , להארכה מוגבלת של הפסקת האש . האמריקאים , ובכללם ראשי מחלקת המדינה , וויליאם רוג'רס וג'וזף סיסקו , שהובילו באותה עת את מדיניות ארה"ב במזרח התיכון , העריכו כי ניתן יהיה לגשר על הפערים בין הצדדים . בצד הישראלי ניטש במהלך 1971 ויכוח נוקב בסוגיית ההסדר החלקי , שהיה הנושא המדיני המרכזי על סדר יומה של הממשלה ; תחילה במסגרת תגובה על ההצעה המצרית , ובהמשך במסגרת התייחסות ל"רעיונות סיסקו" - הצעת ארה"ב להסדר חלקי בתעלה , שהוגשה לישראל ב 6 - במרס . 1971 ראש הממשלה והשרים ישראל גלילי ויגאל אלון ( בתמיכת הרמטכ"ל חיים בר - לב , ( גילו נכונות לשלם מחיר מסוים . המחיר כלל נסיגה של מ"ק 8-7 מהתעלה וכן ויתור על העיקרון שלא תהיה נסיגה ללא הסכם שלום ועל משא ומתן ישיר בין הצדדים . בתמורה להמשך בלתי מוגבל של הפסקת האש , סיכוי להגיע לרגיעה ביטחונית ופתיחת תהליכי נורמליזציה באזור התעלה . גישתם שיקפה את החשדות העמוקים בכוונותיו של סאדאת ; את החשש מהסיכונים שישראל תיטול על עצמה אם תיסוג מהתעלה ותפנה את קו המעוזים ; את הכוונה להסתפק בנסיגה מינימליסטית מהתעלה באופן שיאפשר לישראל לפקח על הנעשה באזור ולחזור תוך ירי לשטח שפונה במקרה של חידוש האש מצד המצרים ; את ההתעקשות על התחייבות מצרית להפסקת אש קבועה ועל התנגדות לחציית הצבא המצרי לצד המזרחי של התעלה ; את ההתנגדות לכל זיקה בין ההסדר החלקי להסדר הקבע , וקל וחומר להתייחסות להסדר החלקי כשלב ראשון בהסכם שלום כולל . לעומתם , בראש תומכי ההסדר החלקי בתעלה עמדו שני האישים שהובילו את ישראל אך לפני 4 שנים לגדול שבניצחונותיה – משה דיין ורבין . אלה סברו כי הסיכון הביטחוני הכרוך בנסיגה מהתעלה לעומק ) מ"ק 40-30 עד פתחי המעברים ) הינו נסבל , ועדיף על עימות עם ארה"ב ועל הסיכון שמצרים תחדש את האש . דיין אף העריך שתעלת סואץ פתוחה לשיט עדיפה למניעת מלחמה על פני מערך הביצורים והמכשולים של קו בר-לב . בשלהי 1971 ידם של מתנגדי ההסדר החלקי הייתה על העליונה . ואף על פי כן , בביקורה של גולדה מאיר בוושינגטון בדצמבר , 1971 היא הציגה לקיסינג'ר שורה של ויתורים מהותיים ונסיגה מעמדות קודמות של ישראל בנושאי הליבה של ההסדר החלקי , שגיבשה עם דיין וגלילי . הויתורים כללו נכונות לנסיגת צה"ל עד לפתחי מעברי המתלה והגידי ממערב , הסתלקות מהתביעה להפסקת אש בלתי מוגבלת , הסכמה לחציית שוטרים מצריים את התעלה , הסכמה לדחיית התביעה לשיט ישראלי בתעלה עד לחתימת הסכם הקבע , וכן הסכמה לנוסח שיבטא זיקה בין ההסדר החלקי לבין החלטה . 242 תקצר היריעה מלפרט כאן מדוע נגנזה יוזמה זו , ולא נוצלה לקידום המגעים בין שני הצדדים . מה ידע המודיעין הישראלי על יוזמת סאדאת אשר לשאלה מה ידע המודיעין הישראלי וכיצד העריך את יוזמתו של סאדאת 4-מ בפברואר : 1971 ראש אמ"ן אהרון יריב לא היה מודע לדיאלוג החשאי שהתנהל בתיווך אמריקאי על הסדר חלקי בתעלה , והופתע מנאומו של סאדאת . אף על פי כן הוא תמך בבדיקת היוזמה שהציג הנשיא המצרי , ובדיון פורום המטכ"ל שנערך 8-ב בפברואר 1971 אמר : “ איננו יכולים להוציא מכלל חשבון שאולי יש משהו מהותי בעניין . אני חושב שיכול להיות ... ברגע שהוא ( סאדאת ) מסכים לעסקה שפותחת את התעלה ונותנת אפשרות לישראל להישאר בסיני ( ... ) בתנאים של הפסקת-אש , או הוא נכנס למשא ומתן והוא יהיה מוכן לזה , גם בשבילו זו סכנה .... מצרים של נאצר אמרה ארבע שנים שאין פתיחת התעלה אם היהודים יושבים בסיני . לכן , למרות שאני חושב שהנימוקים ( המצריים ) הם תכסיסיים , יכול להיות שיש יותר מזה , ויש פה ושם רמזים בשטח שהם לא מספיק חזקים בראש תומכי ההסדר החלקי בתעלה עמדו שני האישים שהובילו את ישראל אך לפני ארבע שנים לגדול שבניצחונותיה - משה דיין ורבין . אלה סברו כי הסיכון הביטחוני הכרוך בנסיגה מהתעלה לעומק מ"ק 40-30 ) עד פתחי המעברים ) הינו נסבל , ועדיף על עימות עם ארה"ב ועל הסיכון שמצרים תחדש את האש גולדה מאיר . הציגה לקיסינג'ר שורה של ויתורים מהותיים בנושאי הליבה של ההסדר החלקי
|
|