|
|
עמוד:15
כבהא בברטעה , כפר המצוי בחלקו בתוך הקו הירוק , היא אותה משפחת כבהא ביעבד , כפר המצוי מעבר לקו הירוק . אי לכך ברי כי לאורך השנים , קשרי הגומלין בין תושבי המשולש לבין תושבי הגדה היו הדוקים יותר מאלה של ערביי הגליל , למשל . ערביי מזרח ירושלים והשכונות המקיפות את העיר ( בית חנינא , שועפאט וכד ( ' אינם “ ערביי , " 48 כפי שתושבי הגדה נוהגים לכנות את ערביי ישראל , שהרי נוספו לאוכלוסיית המדינה לאחר מלחמת ששת הימים ( שטחים מעבר לקו הירוק . ( גם מבחינת מעמדם הם נבדלים מערביי ישראל בהיותם תושבים ולא אזרחים . עם זאת , בתודעה הישראלית הם נתפסים כ"ערביי ישראל . " מעבר למעמדה החוקי , אוכלוסייה זו שונה בתכלית במאפייניה משאר אוכלוסיית “ ערביי ישראל , " כפי שניתן לראות בהיקף השתתפותה בפעילות לאומנית ופעילות טרור נגד ישראל . על אף ההגדרה הכוללת של “ ערביי ישראל , " מדובר באוכלוסיות שונות , עם אוריינטציה שונה , הזדהות שונה ושאיפות שונות . אין לראותן כמקשה אחת . מדיניות הימנעות בלתי מוצהרת עד נובמבר 1966 חיו ערביי ישראל תחת ממשל צבאי . השקפת ממשלת ישראל , כי ישנה זהות מוחלטת בין האוכלוסייה הערבית שנותרה בתוך הקו הירוק לזו שמחוצה לו , מצאה ביטוי באמירתו של דוד בן גוריון , משנת : 1950 “ את הערבים יש לשפוט על פי מה שהם עלולים לעשות , ולא על פי מה שהם עשו . " פרישתו של בן גוריון ומינוי אשכול תחתיו הם שהביאו לשינוי הגישה ולביטול הממשל הצבאי . מלחמת ששת הימים יצרה שינוי בהלך הרוח הרווח של ערביי ישראל – מהזדהות עם מדינות ערב להזדהות עם האוכלוסייה הפלסטינית . הזדהות זו , ששיאה באינתיפאדה הראשונה והשנייה , הביאה לפעילות מודיעינית מוגברת מצד השב"כ בקרב ערביי ישראל . תכליתה של פעילות זו היא סיכול - הן של התארגנויות מקומיות של ערבים ישראלים לפעילות הזדהות עם הפלסטינים , והן של שיתוף פעולה של ערבים ישראלים עם תושבי הגדה והרצועה במגוון פעילויות , מסחר באמל"ח ועד סיוע בהוצאת פיגועים לפועל . התבטאויות קיצוניות של חברי הכנסת הערבים , השתתפות ערבים מישראל בפעילות הטרור ואירועי אוקטובר 2000 חידדו עוד יותר את ההשקפה הכללית של זהות בין ערביי ישראל ומזרח ירושלים לערביי הגדה והרצועה . זאת עד כדי תפיסתם כישות אחת שפיצולה במלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים לא גרעה ולו במקצת מהזהות האחת ואחדות השאיפות . השקפה זו , שכמובן לא כללה את כל הציבור הישראלי , אך לבטח את רובו , היא גם זו שגיבשה את המדיניות הלא-מוצהרת של ממשלות ישראל לאורך השנים , מימין ומשמאל , כלפי ערביי ישראל . נדמה כי לא נטעה אם נאמר כי מדיניות בלתי מוצהרת זו כללה שני עקרונות מרכזיים - אי עיסוק בנושא וניסיון להימנע , ככל הניתן , מחיכוך ועימות עם ערביי ישראל , כולל התגמשות בעניין קווים אדומים שונים לשם כך . למשל , השתלטות הבדואים על אדמות בנגב לא טופלה בידי ממשלות ישראל בשל הרצון למנוע חיכוך שיישא עד מהרה אופי לאומני . כיום , כשממשלת ישראל מעוניינת לטפל בתופעה , היקפה מקשה מאד על המהלך . לשקף את השינוי בהנחה שנושא ערביי ישראל הוא נדבך חשוב בביטחון הלאומי של מדינת ישראל , הרי שחובה עלינו לבחון , מעת לעת , את הנחות היסוד שלנו לגביו . ראייתנו את ערביי ישראל נסמכת על שלושה מרכיבים עיקריים – העמדה ההיסטורית של ערביי ישראל , עמדות שמביעים חברי הכנסת הערבים ומעורבות של ערבים ישראלים בפעילות נגד המדינה . ואולם מרכיבים אלה אינם יוצרים עוד את התמונה השלמה , ועלינו לתת את דעתנו לשינוי התפיסתי שעובר המגזר הערבי-ישראלי ואת המעבר להשקפה המעוניינת ביתר שילוב בחברה הישראלית . השקפה זו אינה מתכחשת להיותם ערבים , אולם היא אינה שואפת להשמדת מדינת ישראל ושמה בראש סדר העדיפות את הרצון להיות אזרח שווה זכויות ומעמד בה . ראוי כי מקבלי ההחלטות יהיו ערים לשינוי זה , תוך נכונות לגבש מדיניות המשקפת את אותו שינוי . מדיניות מוצהרת מעלה נושא לסדר היום ומזמינה דיון . במקרה זה , דיון פנימי במגזר הערבי . המדיניות המוצעת עומדת על שתי רגליים , שאין האחת מתקיימת בלעדי השנייה : הראשונה , הגדרת צעדים ליתר שוויון לערביי ישראל . אין מדובר ברעיון חדש , אלא ביישום ההמלצה המרכזית של דו"ח ועדת אור . יתר שוויון יפחית את הניכור שחשים ערביי ישראל כלפי המדינה ויטה את הכף לטובת אלו התומכים בשילוב בחברה הישראלית על פני אלה הדוגלים בבדלנות . השנייה , שמירה על הקווים האדומים . לא עוד הגמשה שלהם מתוך חוסר רצון להתעמת . אל מול עשרות ואלי מאות מפירי הסדר לאחר רצח מוחמד אבו ח'דיר , היו לא פחות מערביי ישראל שהשתתפו במפגשים ואירועים משותפים של ערבים ויהודים שגינו את האלימות וקראו לדו - קיום . אני מאמין שאימוץ מדיניות זו , לנוכח המגמות במגזר הערבי , יביא לכך שבדיון הפנימי במגזר הערבי יגבר קולם של אלה המבקשים להשתלב בחברה הישראלית ולקבל את חוקיה , על קולם של הקיצוניים השואפים לבדלנות . אריאל רוניס כתב את הספר “ אני ואחי נגד בן דודי" בהוצאת אופיר ביכורים , . 2014 דוד בן גוריון : "את הערבים יש לשפוט על פי מה שהם עלולים לעשות , ולא על פי מה שהם עשו" יישוב בדואי בנגב . השתלטות הבדואים על אדמות בנגב לא טופלה בידי ממשלות ישראל , בשל הרצון למנוע חיכוך שיישא עד מהרה אופי לאומני
|
|