|
|
עמוד:12
ממתקפת הנאצריזם והתייצבה ; בלוב עלה מועמר קדאפי ; בסודאן ג'עפר נומיירי ; בסומליה סיאד בארה . ירדן התייצבה אחרי “ ספטמבר השחור “ של , 1970 והמלך חוסיין זכה גם להעביר את השלטון לבנו עבדאללה השני . כמובן , כמה מהשליטים כשלו לאורך הדרך , אך בהכללה ניתן לקבוע כי במשך 40 שנה ומעלה התקיימו במזרח הערבי משטרים אוטוריטטיביים ויציבים . משטרים דיקטטוריים אלה הצליחו לשרוד תוך הפעלת כוח ותושייה ומנגנוני דיכוי ושחיתות . עתה , שלוש שנים אחרי , 2011 ניתן לומר כי תמה תקופתם . רבים כבר מתגעגעים אליה , אך ספק אם מישהו יצליח לבנות מחדש בארצות כמו סוריה , עיראק או אפילו מצרים מנגנוני שליטה תחת אלה שקרסו ב . 2011 - תפנית שישית : חזרת האסלאם הפוליטי התפנית השישית , חזרת האסלאם הפוליטי , התרחשה במרוצת תקופת השליטים . מאז חורבן האימפריה העות'מאנית נשמרה גחלת האסלאם בתחומי התרבות , המוסר , המשפט המקומי , ועל ידי תנועות מחאה מזדמנות . " האחים המוסלמים" במצרים ובארצות נוספות , המשטר הווהאבי בסעודיה , ועוד , ניסו לשמור על ממדיו הפוליטיים של האסלאם , על היותו “ דין ודולה , “ דת ומדינה . ואולם חזרת האסלאם אל לב ההיסטוריה האזורית החלה בשנות השבעים , בעקבות מפלת הערביות החילונית , ועם התגברות המחאה נגד משטרי הדיקטטורה . סיסמת "האחים המוסלמים" כי האסלאם הוא הפתרון , החלה נפוצה כמעט בכל ארצות האזור . לצד פעילות סבלנית בתחומי ההפצה והתעמולה ( אל - דעווה ) חזר גם אסלאם קנאי כבסיס להתארגנויות , לתנועות , לפעילות מחתרתית . אל - גמאעאת שרצחו את סאדאת במצרים , החמאס הפלסטיני , חזבאללה בלבנון , השיעים בעיראק , האחים המוסלמים בירדן . אל - קאעידה פרצה גבולות ומימשה את המסר הכול-עולמי של האסלאם הפוליטי , ובדורנו נפוץ הוא באסיה , אפריקה ואירופה . תפנית שביעית : חזרת איראן ותורכיה התפנית השביעית כרוכה בעליית האסלאם , והיא הצטרפותן מחדש של איראן ושל תורכיה למעגלי המזה “ ת , ובתפקידי מפתח . איראן , שהייתה שולית למדי עד , 1979 “ מדינת פריפריה “ גם בהגדרה בן-גוריונית מפורסמת , ( 1958 - מ ) הפכה לאחר מהפכת חומייני לשחקנית ראשית , ידה בכול ויד כל בה . תורכיה , שנפרדה בהנהגת אתאתורכ מהאסלאם אפילו כתרבות – גם היא “ מדינת פריפריה “ בראיית שנות השישים - שבה אליו בהנהגת "מפלגת החירות והצדק" של ארדואן , ויש לה יומרות להנהגה מחודשת באזור . כיום אין כבר “ מזרח ערבי “ אלא מרחב מזרח תיכוני גדול יותר , מסובך יותר , ושסוע יותר . האסלאם הפוליטי לא סיפק ומספק לו אחדות , אלא דווקא מעמיק את הקרעים . התהום ההיסטורית הפעורה בין הסונה לשיעה הפכה רלבנטית , והיא הועמקה עם הצטרפות איראן מצד אחד ותורכיה מצד שני . בני המיעוטים הנוצריים , שתרמו הרבה לתמורות העת החדשה בכל ארצות האזור , מהגרים ממנו ואולי אף נסים בבהלה . האכזבות משלטונם הזמני של האחים המוסלמים במצרים , משלטון החמאס בעזה , מתפקוד חזבאללה בלבנון , ממעורבות קנאי האסלאם בסוריה ובעיראק - מטילות ספק בסיסמת “ אל - אסלאם הו אל - חל “ ( האסלאם הוא הפתרון ) באזור כולו . תפנית שמינית : טלטלת 2011 וסוף עידן השליטים התפנית השמינית היא כמובן אירועי 2011 וימי הטלטלה הנוכחיים . לפרצי המחאה שגרמו לקריסת משטרי השליטים קדמו שלל תמורות , וביניהן , אולי במרכזן , מהפכת התקשורת מצד אחד , ועוצמת התסכול של בני הדור הצעיר מצד שני . הסיפור קצת שונה ממדינה למדינה , ובכל זאת הייתה תגובת שרשרת כלערבית . למשטרים הדיקטטוריים הייתה יכולת להרחיב את שורות מעמד הביניים באמצעות בניית רשתות להקניית השכלה , אך לא הייתה יכולת לקלוט את הבוגרים במעגלי עבודה של במשך 40 שנה ומעלה התקיימו במזרח הערבי משטרים אוטוריטטיביים ויציבים . משטרים דיקטטורים אלה הצליחו לשרוד תוך הפעלת כוח ותושייה ומנגנוני דיכוי ושחיתות סיסמת האחים המוסלמים כי האסלאם הוא הפתרון , החלה נפוצה כמעט בכל ארצות האזור . לצד פעילות סבלנית בתחומי ההפצה והתעמולה ( אלדעווה ) חזר גם אסלאם קנאי כבסיס להתארגנויות חורבות מגדלי התאומים במנהטן , 11 . 9 . 2001 אל - קאעידה . פרצה גבולות ומימשה את המסר הכול - עולמי של האסלאם הפוליטי
|
|