|
|
עמוד:8
תוביל אותו , כך שישקף את מה שישראל רוצה להשיג . בחוק יהיה מנעד ענישה סביר . לא לפנות מיד לסעיף , 113 שמדבר על ריגול . כשלוקחים את כל ההיבטים האלה – איזונים ובלמים חדשים , העמדת ייעוץ , חוק חדש – המודל הזה מתאים לעידן שבו מניעה מוקדמת היא בעייתית . כמו כן , ישנו הרעיון שהגוף יהיה אזרחי ולא צבאי . " תפקיד מיוחד במינו בתפקיד כה סבוך , נשאלת שאלה לגבי הסמכות והאחריות – האם ניתן להפריד ביניהן ומי מהן מצויה אצל הצנזור ? ואקנין - גיל : “ נכון להיום האחריות היא עליי והסמכות היא שלי . נחלק לדה פקטו ודה יורה . אני לא מכירה מקרה שבו צנזור אישר ידיעה לפרסום , הייתה בה פגיעה בביטחון המדינה ולקחו את העיתונאי למשפט . כלומר , דה פקטו – כאשר הצנזור פוסק , הסמכות אצלו וגם האחריות היא שלו מול מערכת הביטחון . מבחינת מילות החוק , לא תגלה זאת . אם יועץ משפטי יבוא בטענות לעיתונאי שיגיד ‘ הצנזור אישר לי' – לכאורה ההגנה הזו לא תעמוד לו . למה לכאורה ? כי אין שום מקרה שבו צנזור אישר פרסום ובאו לעיתונאי בטענות . " אבל כן נמצא בלם מסוים לצנזור , גם הוא נושא רותח בשיח הציבורי – איסור הפרסום . ואקנין - גיל : “ עלתה סוגיה של צווי איסור פרסום לנוכח מקרים שבהם אמרו , ‘ הצנזור לא מקבל את דעתנו – נציב צו איסור פרסום . ' נאבקנו וטענו שהצנזור ייתן את עמדתו הנקייה , שכפופה רק לטיעון המשפטי , והם שיעשו כרצונם עם צו איסור הפרסום . היום כשיש צו כזה , הצנזורה מנועה מלהביע עמדתה בכלל . שני : “ אני רציתי שבג"ץ יפסוק בין דעתו של הצנזור לבין דעתה של פרקליטות המדינה . " ואקנין - גיל : “ הוגשו שני בג"צים בשנת 2000 ובג"ץ התחמק ממתן החלטה . " שני : “ זו הייתה תקופה עם יותר מדי מאבקים בין הצנזור לבין פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה . אבל כשאליקים רובינשטיין , היום שופט עליון , היה היועץ המשפטי לממשלה , התקיים אצלו דיון שצריך היה לכאורה לפסוק בין עמדת מחב ) ש" מערך ביטחון שדה ) דאז לבין עמדת הצנזורה . הצנזור אישר וזה הגיע לדיון . " , ואקנין - גיל : “ היועץ המשפטי לממשלה אמון על האיזונים בין הצדדים , הוא האורים והתומים , והוא אומר לצנזור שכפוף לפסיקת בג – ץ" ‘ מן הראוי שעמדתו של מחב"ש תהיה עמדתו של הצנזור' – איך אפשר לשתוק מול זה ? אני הייתי מתפוצצת . אבל יצחק ניהל את המאבקים האלה בדרכו הוא . " שני : “ נערך דיון בראשות הרמטכ"ל שאול מופז , כשראש אמ"ן היה האלוף עמוס מלכה . אמרתי בדיון הזה לעמוס , ‘ אתה מדבר כעת מפיו של ראש מחב"ש , אבל בעניין הזה אתה לא מבין ולא עוסק מספיק . עמדתך לא יכולה להתקבל . ' ממלא מקום הפצ"ר שישב בדיון זה ושמע זאת נפל מהכיסא . אבל זוהי מהות סמכות הצנזור . כששאלו אותי מי המפקד שלך אמרתי , ‘ החוק' “ אחרי תפקיד הצנזור , קשה מאוד למצוא תפקיד שיהיה כל כך תופס ומעניין , עם עוצמה כזאת . העוצמה רבה , אבל ביטויה בכל פעם – קטן . " ואקנין - גיל : “ הצנזור יושב על אזור ה'בין . ' בין מערכת הביטחון לתקשורת , בין הדרג המדיני למערכת הביטחון , בין התקשורת לעולם המשפט . לא שייך לאף גוף ובעיקר חווה את מה שמי ששייך לגוף מסוים לא רואה . כל המשקפיים משתנות . אתה מסתכל על המדינה ומתפכח . כולל אנשים שהיו עבורי בבחינת ‘ מפקדי הנערץ . "' שני : “ לפני שהייתי צנזור ראשי הייתי -------ולפני כן רב סרן העוזר של הצנזור הראשי , כלומר חוויתי את מלוא החוויה של עבודת הצנזורה . וכשבאתי עם כל העושר הזה למלא את התפקיד , כולל כשנתיים בתווך , כשהייתי באמ"ן מחקר , זה הפך אותי לצנזור שהייתי . הבנתי את המערכת יותר טוב מרבים אחרים . " ואקנין - גיל : “ לאדם העומד בראש הגוף הזה יש משמעות גדולה והשלכה רבה על התפקיד . יש תרבות ארגונית , מורשת , מקצועיות שמובלת על ידי הצנזורים וקו מוביל – אבל הרוח שמשרה מי שעומד בראש הארגון משפיעה על הכול , כולל עד אחרון הצנזורים . " שני : “ בעקבות בג"ץ שניצר נקבע שהצנזור יפסול רק כאשר יש ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון מדינת ישראל . זו אמירה . כשנפטר ד"ר רוטנשטרייך , השופט בענייני הצנזורה של מדינת ישראל , שישב שנים בראש ועדת השלושה , ידעתי כי תמה תקופה . הוא החזיק את ועדת השלושה כמו שצריך . כשמלאו 30 לפטירתו , הרצה השופט העליון אהרן ברק באוניברסיטת תל אביב על תקשורת וביטחון . זה היה סמוך לפסיקתו של ברק בפסק דין שניצר . לא התאפקתי ובהפסקה ניגשתי אליו ואמרתי לו , “ שתדע , מה שכתבת בפסק הדין , עבדתי לפיו 12 שנים לפני שאתה כתבת אותו . " הוא ‘ נשתל . ' כי מה בעצם אמרתי לו ? ‘ חשבת שאתה מחדש , עושה שינוי בערכים , אבל הצנזור אומר לך – ככה עבדתי עד היום , והגדרת את זה נהדר . "' עם זאת , שני מציין כי יש שוני משמעותי בין ההגדרות . “ ההבדל המהותי הוא בין ההגדרה ‘ שיש בו כדי לפגוע בביטחון המדינה , ' לבין ‘ רק כאשר יש ודאות קרובה לפגיעה ממשית . ' זה הרבה יותר מסובך . באחד מכנסי לשכת עורכי הדין דנו בפסיקות בענייני ביטחון והעלו אותי על המוקד בעניין בג"ץ שניצר . אמרתי להם : ‘ לא ידעתי איך לאכול את ההגדרה של ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון מדינת ישראל . ' כי אין מי שמפרש את זה ואומר מה זה בדיוק ואיך לעבוד לפי זה . אמרתי לעצמי ‘ אני לא משנה כהוא זה מהעקרונות שעבדתי לפיהם עד היום . אם זה ימצא חן בעיני התקשורת – טוב , ואם לא – שבג"ץ יגיד את דברו . " בג"ץ שניצר : עורך "העיר" ביקש לבקר את ראש המוסד הליך משפטי שנידון בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בשנת . 1988 מדובר בעתירה שהגיש עורך עיתון "העיר" מאיר שניצר נגד הצנזור הראשי דאז , תא"ל יצחק שני . העתירה הוגשה בשל כתבה שפסלה הצנזורה , שעניינה ביקורת על תפקודו של ראש המוסד דאז , נחום אדמוני , תוך ציון העובדה שהוא עתיד להתחלף בתפקידו . עיתון העיר ערער על החלטת הצנזור לפסול קטעים נרחבים בכתבה שעסקו , בין היתר , בתיאורו של ראש המוסד , שזהותו הייתה אז אסורה לפרסום , ביקורות אודות תפקודו , ועיתוי מועד החילופין בצמרת המוסד . בג"ץ זה עסק בסמכותו של הצנזור הראשי והנסיבות של ביטחון המדינה שבהן הוא רשאי לאסור פרסומים בעיתונות . בפסיקתו של השופט ברק , אליו הצטרפו גם שני השופטים הנוספים בדיון , נקבע כי הצנזור הראשי מוסמך לפסול ידיעה רק אם נראה כי יש בפרסום משום ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה , בשלום הציבור ובסדר הציבורי " ) מבחן הוודאות הקרובה . ( " עוד קבע השופט ברק , כי אין גופים החסינים מביקורת שיפוטית , ובכלל זה גם הצנזור הראשי . בית המשפט החליט כי בטיעוניו של הצנזור הראשי לפסול את פרסום הביקורת אודות ראש המוסד ועיתוי ההחלפה , אין ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה . לפיכך התקבלה העתירה של שניצר .
|
|