|
|
עמוד:ט
מבוא " מת י מדבר ' / הפואמה הגדולה של חיים נחמן ביאליק ' , פותחת בתיאורם של ענקים , מתים חיים , המוטלים על גבם במדבר הלוהט ונראים כחצובים מסלע . הנפילים , יוצאי מצרים שהעפילו לארץ כנען בניגוד לרצון האל , שוכבים במדבר במשך דורות . השמש והרוח מותירים בהם את אותותיהם , חיות מדבר אימתניות מבקשות לפגוע בהם , אך דבר אינו יכול להם . אז באה סערה איומה , המדבר נראה כאילו קם על יוצרו , ובלב הסופה מתנערים מתי מדבר מתרדמתם , מניפים את אגרופיהם אל על ומכריזים : " אנחנו גבורים ! דור אחרון לשעבוד וראשון לגאלה אנחנו ! ידבר לבדה , ni ? mn ? uv את כבד העל מעל גאון צואךנו פךקןה . ונזקף ראשנו שמימה ויצרו בעינינו - ונערק למךבר ונאמר לציה "אמני "! על ךאשי הצורים בין מפלשי ;? בים שתינו ממקורו הדרור עם כל נשךי שמים ומי אדון לנו !? גם עתה - אם סגר ^ לינו מךברו אל נקם , כמעט נגע בנו שיר עזוז ומרי - ונקם ! לחךבות ! לךמחים ! התאחדו ! הימינו ! על אף השמים וחמתם - הננו ואלינו - בס / יךה " ! " הננו ועלינו ! אם אםף האל מעמנו אתץךיו וארונו ממקומו לא ימוש - נעל נא אפוא בלעדיו !
|
|