אל הקורא העברי

עמוד:יב

על הביקורות שקיבל ספרי אין לי בדרך כלל תלונות כי רובן היו חיוביות . באחרות לא מצאתי שום טענה משכנעת דייה לשנות את עמדותיי היסודיות . רק שני פירושים , הנשמעים לפעמים אפילו מפי אוהדי הספר , הפתיעו אותי : א . שמטרתי הייתה להוכיח שהפסיכואנליזה בתור מדע או שיטת מחשבה היא יהודית במהותה , גישה שדחיתי במילים ברורות בגוף הספר ואין צורך לחזור עליהן . השאלה אם פרויד עצמו חשב שתורתו היא יהודית , או העובדה שהתנועה הפסיכואנליטית הייתה בראשיתה תנועה של יהודים , אלה עניינים אחרים הראויים למחקר נוסף . ב . שבפרק האחרון , ה"מונולוג עם פרויד , " אני חדל להיות היסטוריון . לזה אשיב רק שבמחשבותיהם ובדמיונם היסטוריונים טובים מדברים תכופות עם המתים , אם כי לא בגלוי כפי שעשיתי כאן עם פרויד . המונולוג שלי הוא תכסיס רטורי , ומבחינת תוכנו רק היסטוריון היה יכול לכתוב אותו . לו רציתי יכולתי לכתוב את הפרק הזה בגוף שלישי שגרתי , אבל לי נדמה שזה היה גורע מכוחו . * לבסוף אזכיר רק תגובה אחת למשה של פרויד , וזאת מפני שבשבילי היא הייתה מעניינת , וגם כי הובילה אותי למפגש בלתי צפוי , שהוא משמעותי לגביי עד היום . אני מתכוון לז ' אק דרידה ולספרו a . MI * csncrrT ( פריז , ( 1995 אשר חלק נכבד ממנו דן בספרי . בקצרה , דרידה עשה כדרכו רקונסטרוקציה של הטקסט שנראתה לי מבריקה ואפילו מפתה , ובכל זאת לא יכולתי לקבל את מסקנותיו . התכתבנו , ואחרי זמן מה נפגשנו , ומן הרגע הראשון פרחה בינינו ידידות , וזאת על אף חילוקי הדעות בינינו בקשר לפרויד , שלא זזנו מהם . לא אכנס לפרטים כי הספר שלו פתוח לכל קורא ( הוא קיים גם בתרגום אנגלי בשם , Archive Fever שיקגו , . ( 1996 העיקר , ידידות זו הייתה לי יקרה מאוד , מעל ומעבר לוויכוח בינינו שלא פגע בה כלל . הרבה למדתי מדרידה , הרבה קיבלתי מאישיותו המקסימה . הבנתי דרכו אפילו דברים שכבר ידעתי , אבל הודות לו הם עברו מן הראש אל הלב - ששערי פירוש לא ננעלו אפילו כשהם מנוגדים לכוונת המחבר , ושוויכוח לשם שמים הוא ויכוח למען האמת * רטוריקה וסגנון אינם סתם קישוטים לתוכן ההיסטורי אלא חלק מן ההוכחה ההיסטורית עצמה . ראה על זה את ספרו החשוב של קרלו גינזבורג 20 / , ו / Carlo Ginzburg , History , Rhetoric , and / . ( Hanover-London : Brandeis , I 999 )

הוצאת שלם


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר