|
|
עמוד:13
משעשעים במתכונת שירי החמיני של המוסלמים בתימן ; ( ג ) שליטתו בשלוש הלשונות בשירה היהודית בתימן - עברית , ערבית וארמית ; ( ד ) המקוריות הלשונית והכישרון ליצור מלים חדשות המעמידים אותו במקום של כבוד בין משוררי ישראל לדורותיהם ; ( ה ) השכלתו במקורות היהודיים והערביים , כולל השירה הערבית , שכן כתב שירי חול רבים במתכונת שירה זו בתימן ; 0 ) פיתוח מבנה שירי האזור ( מושח ) במידה שמעולם לא נודעה לפניו , ( ז ) ביטוי לסבל של הקיום היהודי תחת שלטון האסלאם בימיו באופן ששיריו מהווים תיעוד בעל ערך רב לתולדות יהודי תימן בימיו . כאמור נולד שבזי וחי במשפחה שהשירה הייתה חלק מחייה . כבר בימי נעוריו החל למשוך בעט המשוררים . בשונה מן המקובל בשירת תימן , עיקר עניינו בשירתו היה בצעירותו בחוויות הפרט שלו . מצבו הכלכלי הדחוק , הצורך לנדוד על פתחי נדיבים , הרדיפה אחר החכמה - כל אלו עולים מתוך שירתו בתקופת חייו הראשונה . השירה הייתה לו הכלי הרוחני העיקרי ליצוק בו את הגיגי רוחו ואת סערת נפשו . משבגר והגיע לגיל העמידה , ומשהחל לעמוד על גורל כנסת ישראל שבתימן הנרדפת על ידי קנאי האסלאם החשוכים מבית מדרשם של הדדים והשאפעים , החל לשנות טעמו וסגנון שירתו . נראה שלא היה זה משבר פתאומי אלא תהליך שנמשך פרק זמן מסוים . בסופו שלדבר , הוקדשה שירתו כולה לעם ישראל . שבזי הפרט נעלם בה לחלוטין , ואין הוא נוכח בה אלא בחתימת שמו בראשי השירים , בסופם או בראשי הבתים שבהם . משהחל שבזי לשאת בעול הציבור , נטש עצמו וטשטש דמותו האישית , מזדהה לחלוטין עם ישראל שבתימן , בשמחתו ובכאבו , בחיי החולין שלו ובימי החג והמועד , בקרב בני ישמעאל ובצל בית המדרש ובית הכנסת . ראש לכל מאוויי המשורר הייתה הגאולה , תמיד צפה בעיני רוחו את הגואל המשיח המשיב את בני עמו אל ציון וירושלים , ובחלומו בהקיץ חזה את הכהן הגדול בעבודתו במקדש ואת המוני ישראל ושבטיו עולים לרגל וחוגגים את המועדים .
|
|