|
|
עמוד:11
החיים השתנו , 1980-ב כאשר לקחתי את הנאמנים של תוכנית Outward Bound דרך הקניון , למשך שבועיים . תוכנית Outward Bound היא תוכנית חינוכית המציבה אתגרים לאנשים מכל הגילים בסביבות שונות , בדרך כלל במסעי הרפתקאות במדבר , כדי שילמדו עבודת צוות , מנהיגות , בניית עולם טוב יותר , יגלו את עצמם וכדומה . מכיוון שהתוכנית דורשת מהמשתתפים לעשות את כל העבודה בעצמם , החלטנו לעשות את אותו הדבר גם לנאמנים ; במקום לחתור בשבילם במורד הנהר , העמסנו אותם על רפסודות קטנות והכרחנו אותם לעשות את רוב החתירה . אחרי שבעה ימים הגענו לקריסטל , המפל הנבזי ביותר בגרנד קניון . 2 , 000 מטרים מעוקבים של מים לשנייה מתנפצים אל חומת גרניט , פונים בזווית ישרה , וצונחים לעומק של יותר מעשרה מטרים . ליד החומה , צניחת המים וכמותם יוצרים מערבולת ענקית המהווה חור ( הידועה כ"החור . ( " בכל מסעותי בקניון מעולם לא הייתי ליד החור הזה , והאדם היחיד שידעתי שהיה שם … טוב , הוא בקושי נשאר בחיים . הוא יצא משם עם פצעים עמוקים ועם גב שבור כמעט . אנחנו תמרנו את הסירות שלנו לצד ימין של החור וחמקנו לידו . אבל הפעם חתרנו במשוטים , ונזקקתי לעזרת הצוות שלי כדי לנווט את הסירה לצד ימין של הנהר . התחלנו בסדר , נסחפנו לצד הימני , אבל כשאמרתי לחניכים שלי לחתור אל החוף הימני , לא התקרבנו אליו כלל . למעשה , נסחפנו קרוב יותר ויותר אל החור . " לחתור מהר יותר ! חזק יותר ! החיים שלכם תלויים בזה " ! אבל המשכנו להיסחף אחורה , לעבר החור . ואז אמרתי לחבר'ה שלי לחתור כאילו החיים שלי תלויים בזה , וכל מה שקרה הוא שהמשוטים שלהם התנגשו זה בזה . כולם היו מפוחדים מאוד , אבל בינתיים המשכנו להיסחף לאחור . לא היה מה לעשות , אלא רק להפנות את הסירה לאחור ולנוע ישירות אל החור . בצורה כזאת אולי רק חלק מאיתנו ימותו . בדיוק אז שמתי לב לחלקת מים קטנה בין החומה לחור , וצרחתי לצוות שלי – מעל הרעש של המפל – לחתור אל הקצה העליון של החור חזק ככל שהם יכולים . חשבתי שאולי נצליח לגלוש על הגל ולהתרחק מהצוק . הסיכוי היה קלוש , ובעיני רוחי ראיתי כיצד אנחנו מתרסקים על הצוק לפני שנטבע בחור . יכול להיות שגם החבר'ה ראו את זה , או אולי הם הבינו לפתע שהחור הוא הסוף . כך או כך , לפתע הם הטיסו את סירת המשוטים , ואנחנו החלקנו ליד שפת החור . כולנו הבטנו לרגע למטה , אל המערבולת הפעורה שלו , כמו עכברים המביטים במכונת כביסה . עד היום אינני מבין כיצד הצלחנו להחליק ליד המפל הזה . הצלחנו להגיע לחלקת המים הקטנה בצורה מושלמת , פספסנו את החומה , פספסנו את החור , ויצאנו מהצד השני . אפילו לא נרטבנו . מרגש מאוד . כשהגענו לחוף , אחד הבחורים הקיא כשנאלצתי להסביר לבעל החברה , שהצטרף למסע , מדוע זו בעצם לא היתה אשמתי שלקחתי שישה מהVIP- שלו למסע תענוגות על סף אסון . בהמשך הערב העניק לי אחד השייטים חיבוק של דוב , ואמר לי בעיניים נרגשות : " איך אני יכול להודות לך על שהצלת את חיי " ? לא היה לי לב להגיד לו שכמעט הרגתי אותו .
|
|