|
|
עמוד:5
ההקבלה - תאור ריאליסטי -ביקןרתי של המציאות היהודית . הזיאנר הננקט עלידו שונה , טוענים המבקרים בהתאם לשיטותיהם , אך העיצוב התימטי של המציאות היהודית הוא שיא וסיכום של אחת המגמות המרכזיות בסיפורת ההשכלה . הפולמוס שהתפתח בביקורת העברית סביב יצירתו של אברמוביץ' נבע כולו מזהות תפיסת יצירתו כיצירה ריאליסטית . מחייביו של אברמוביץ' הציגו את יצירתו כריאליסטית-חיובימ . טיעון ממין זה מתמצה בצורה מובהקת בקטע המפורסם במאמרו של פרישמן " "נניח נא , למשל , בי בא איזה מבול לעולם ומחא מעל פני האדמה את כל היקום אשר ברחוב היהודים עם כל החיים אשר שם ומחה גם כל זכר ובל פליט וכל שריד להם , עד בלי השאיר לנו שום סימן מכל מה שהיה , ו נשאר לנו על-פי איזה מקרה רק ארבעת סיפורי מנדלי הגדולים - וכן עוד הסיפורים והציורים הקטנים שלו , אז אין שום ספק , כי על פי השיירים האלה יכול החוקר הבא לחזור ולהרכיב שנית את כל הציור של חיי היהודים - במשך המחצה הראשון של המאה ה-יט' , " - - וכן 22 ברנר ברנר רואה רואה את את יצירתו יצירתו של של אבו אברמוביץ בממצה מיצוי ריאליסטי-נטורליסטי את תמצית השלילה שבחיי היהודים . ואילו שולליו דנים גם הם את יצירתו בקריטריונים ריאליסטיםנורמטיביים כאלה . הנחתם היא כי מספר יהודי צריך לתאר את המציאות היהודית 13 וכי אברמוביץ" אכן התכוון לעשות כך . צמח דן את יצירתו ברותחין משום שחסרה בה , לדעתו , נימה חיובית מחדשת , המתאימה להתחדשות הלאומית של 14 החיים היהודיים במאה העשרים . ואילו קריב שולל את יצירת אברמוביץ' משום שיצירתו חסרה את תאור הריאליזם החיובי , הווי החיים החיובי , שבמציאות היהודית , ויש בה הדגשה ריאליסטית שלילית יתרה . גם הוא , כאחרים , רואה את אברמוביץ' כיוצר , שעיקר כוונתו לתאר תאור ריאליסטי של החיים היהודיים בתחום המושב . ניתן לומר כי הביקורת העברית , ברובה המכריע ועלכל שלביה , הבינה את עולמו הספרותי של אברמוביץ' בחלק אורגני של הזרם העיקרי בהתפתחות הספרות העברית מתקופת ההשכלה . זרם שאיפיונו העיקרי היו נורמות הייצוג הריאליסטיות , שנקטו בהן י וצריו . הצלחותיו או כשלונותיו נתפסו על-פי התאמת עמידת יצירותיו לקריטריונים אלה . אף אחד ממבקרים אלה לא ראה את עולמו הספרותי כעולם אוטונומי . אף לא אחד הציג את יצירותיו ,
|
|