|
|
עמוד:4
5 אברמוביץ . ' דרויאנוב כותב כי "בחוקי היצירה ודרכי האמנות לא חידש אברמוביץ' כלום , " ומנסה להצדיק את טיעונו בהצגת שורה של השפעות , על-פי דעתו , של הספרות הרוסית על יצירת אברמוביץ . ' שורה נוספת של טענות בדבר השפעת הספור החברתי הרוסי על אברמוביץ מעלים בן-ישורון בשפה העברית , 7 ומ . ווינער באידית . אף מבקר חדש כגרשון שקד מסמיך את יצירתו של אברמוביץ לזיאנר 8 סיפור חברתי שעלילתו רופפת . הטענות המרכזיות של ביקורת אברמוביץ' בדור הקודם חוזרות אף אצלו . השוני העיקרי בדבריו הוא נסיח להציג את מכלול יצירתו של אברמוביץ" כעומד בסימן זיאנר סיפורי אחד , במקום להציג השפעות בודדות בפינות שונות של יצירתו . זי אנר הסיפור החברתי בביקורת האמריקאית 9 החדשה ממלא אצלו את מקום זיאנר הסיפור החברתי הרוסי בביקורת אברמוביץ ! בדור הקודם - "יצירותיו של מנדלי הן רובן ככולם סיפורי אופי - - - שלעלילתן , לפי מיר , תבנית רופפת ביותר כתבנית עלילות-יצירתו של מספרנו . בסיפור-אופי אין הדמויות תלויות בעלילה , ואינן מתפתחות בזמן העלילה . הן עוברות בעלילה בלי שיחול בהן שינוי , והן רק חושפות תכונות שהיו בהן מלכתחילה . משום כך , מרבית הדמויות הן פשוטות ובלתי מורכבות , ולמרביתן אין אלא תכונה אחת בולטת . המספר אינו רוצה כלל להראות ולעצב את השנויים החלים בהן ובהתפתחותו . מגמתו היא להצביע על האינרציה של הטיפוס , החוזרת ומתבטאת במצבים שונים . הדמויות נעות בחלל , והחלל עצמו כאילו קבוע ועומד , אך המקומות משתנים והולכים . לפיכך אין רומאן מעין זה מנסה לחשוף בניאדם ובעיותיהם האישיות , אלא ציוויליזאציה ודיוקנה . תפקידו להעמיד פיזיונומיה של תרבות בגילוייה החיצוניים . " המשותף לכל טענות הביקורת האלו , לאורך שלושה דורות ויותר של ביקורת אברמוביץ' , נעוץ בתפיסה יסודית אחת . הן המבקרים השוללים היסמכות אברמוביץ' על זי אנרים ספרותיים אירופאיים , ומצביעים על יצירתו כיצירה מקורית שעיקרה קיטעיות וציור ( שמשמעם העדר עלילה של ממש ) , והן המבקרים המצביעים על היסמכות מסויימת של אברמוביץ' על זיאנרים ספרותיים שעלילתם רפויה ורופפת , מנינים את יעירת 7 ניעיל ה ריאליסטית , שעיקרה חיקדי המעיאית היהידית של זמנ . ל . אברמוביץ' נתפס על-ידי ביקורת זו כמגשים של אחד האידיאלים הסיפוריים , שהעמידה לפניה הסיפורת של תקופת
|
|