|
|
עמוד:2
אין מנדלי נותן לפנינו על-ידי ניתוח פסיכולוגי עול ההרגשות והמחשבות הפנימיות שלהם , אלא על-פי רוב על-ידי עקימת-חוטם , קריצת-עין , נענוע-יד ומשיכת כתף . ודאי , צייר גדול הוא מנדלי , צייר של הנוף ושל ההווי , של הטבע ושל הסביבה החיצונית והמעשים הגלויים של 'גיבוריו . ואולם אף ציורים אלה מופסקים פעם בפעם על-ידי התפלספות-הלב והשתפכות-הנפש , שאין מקום להן ביצירות , שהתאור הפלאסטי בהן עיקר . " ( שם , שם . ( טענות אלה הועלו בעיקר כנגד "ספר הקבצנים , " בו מתו וספת ל"מגרעות" בקומפוזיציה של הרומאן גם דמותו הפטפטנית , המרבה-להג כביכול , של מנדלי מו " ס . דמות זו , שהיקף הופעתה בעלילה היה שולי ביצירות אחרות של אברמוביץ , הופכת כאן , פעם ראשונה בעולם הספרותי האוטונומי של אברמוביץ' , לדמות הגיבור-המספר . פונקצית הדיבור והלהג של מנדלי מו"ס היא השלטת ברומאן זה ביד רמה . חלקים ניכרים ברומאן מסופרים על-ידו כמדבר בעד עצמו . חלקים אחרים משתקפים ביימדיום" הדיבור שלו , באמתלה של מקפר-גיבור , המתקן את הרצאת-דיבורם המשובשת של דמויות אחרות , ומביאה בנוסחו הוא . מחייביו הגדולים של אברמוביץ' לא באו ברובם לסתור הנחה זו בדבר פשטות המבנה ברומאן ושטחיותו , ובדבר קטעיות העלילה . עם כל הערצתם לו , לא ראו מבקרים אלה את כוחו בטכניקת המבנה של הרומאן . לפיכך הם באו והצביעו על אותו תכונות-ספור ברומאן , אשר אחרים הצביעו על השלילה בהן , כעל תכונות חיוביות . זאת , מתוך הצגת אברמוביץ' כמספר יחיד במינו , ומתוך פירוש יצירתו כיצירה יהודית-פיוטית , שאיננה ניתנת להמדד בקני-המידה של ביקורת הספרות 3 הכללית . כך , בצורה אופיינית מאד , טוען בריינין : "מנדלי הוא מספר יהודי לכל חוקותיו ומשפטיו . הוא אוהב להאריך מעט בדבריו , להרבות ולגבב הקדמות להקדמות " ... גם קלוזנר , בדרכו לחיוב יצירת אברמוביץ' , כאמנות יהודית מיוחדת במינה , הולך בדרך זו - הוא מציג את תכונות הרומאן שלו , השונות כל כך מן הזיאנרים האירופאיים של הרומאן ה"פסיכולוגי , " העומד על מבנה עלילה מורכב , על דמויות משתנות בעלות "עומק , " על התפתחות עולם הרומאן . כתכונות אפייניוח
|
|