|
|
עמוד:7
התלמיד כמו שהוא , ללא הערכה . n 7 u 1 D 7 e / שת 7 צורות לקשירת הקשר : האחת - התייחסות של כבוד כלפי התלמיד . על המורה להאמין בכוחו של התלמיד להתמודד עם הבעיות , גם אם טרם הגיע להישגים המצופים . ליחס זה של כבוד זקוק בעיקר התלמיד המבוגר יותר ( החל מכתה וי - זי , ( החש עצמו לעיתים קרובות מושפל ומנודה בגלל כשלונו הלימודי . והשניה - התייחסות לבבית וטיפוח קירבה נפשית , להם זקוק בעיקר התלמיד היותר צעיר . בכל יצירת קשר יש לשמור תמיד על שתי צורות התייחסות , אך כאמור - יהיה הדגש שונה אצל התלמיד המבוגר והצעיר . תמיד תהיה זו התייחסות אינדיווידואלית ועידוד אישי בלתי פוסק . לדעתו של הרינג , ( 36 ) לא יווצר קשר זה בלי מעורבות א ישית של המורה . שאלת המעורבות האישית של המורה שנוייה במחלוקת , הן מבחינת עצם הגדרתה והן מבחינת הכמות המותרת של מעורבות רגשית . ( 48 ) נראה שאין להפריז בסכנתה , ני ההתמקדות בחומר הלימוד הדידקטי תורמת לאיזון הקשר הרגשי ולאובייקטיביזציה של היחסים . מאידך , מהווה עצם הקשר הזה מוטיבציה ראשונה לתלמיד בהת נסות הלימודית המחודשת , אחרי נשלונות חוזרים ונשנים . ( 18 ) התלמיד מתחיל ללמוד מחדש למען המורה , עד אשר יהיה מוכן להאמין בכוחות עצמו ויהיה מסוגל להתמודדות יותר עצמאית עם חומר הלימודים . כלומר : בכל יצירת קשר טיפולי , חייב המטפל לזכור שיהיה עליו לפעול בשלב מסויים למען ניתוק הקשר - בתבונה , בזהירות ובהדרגתיות והעמדתו על קשר רגיל שבין מורה לתלמיד . ב . הבניית המציאות הכתה הרגילה , "כתת האם , " מהווה מציאות מאיימת לתלמיד הנכשל , בה עליו להתמודד עם תלמידים מצליחים . על רקע זה בולט עוד יותר כשלונו הן בעיני מורה הכתה , הן בעיני חבריו לכתה והן בעיניו שלו . סיכויי הצלחתו קטנים ביותר והוא חשוף ללא הרף להערות מ עליבות ולציונים נמוכים .
|
|